"אתה לא אשם", צעקתי על עצמי בזמן שאני דופק את הראש בקיר.
"אתה לא אשם!, זה הגורל!, יד אלוהים!".
הרגשתי איך אני מסתכל על עצמי במבט מזלזל...
הסכין התחילה לקרוע לי את היד, והדם התחיל להשפריץ, ואני
ניסיתי לעצור אותה, את היד השניה שלי.
כל אחת מהידים שלי ידעה בדיוק מה היא רוצה, יד ימין רצתה
להרוג, לשבור ושיהיה הרבה דם, ויד שמאל רצתה שלום.
הבעיה התחילה ששתי הידים הבינו שהם מחוברות לגוף אחד, ושמה
שאחת הורסת השניה תצטרך לתקן.
יד ימין, לא רצתה לקחת אחריות על מה שהיא עושה, היא רק רצתה
להרוס.
ויד שמאל התחילה להבין שכולה נוטפת דם, כי יד ימין, אחותה,
חותכת כל חלק אפשרי בה.
בינתיים הראש התחיל להיכנס לפעולה, הוא התחיל לצעוק על יד
ימין, "את לא אשמה!!! את לא אשמה!".
ואילו על יד שמאל הוא צעק שתתרחק.
כשגם רגל ימין דיממה לגמרי, פתאום נהיה קשה לה לעמוד ולהחזיק
את כל הגוף, אז היא זזה קצת קדימה, ועכשיו רק רגל שמאל מחזיקה
הכל.
בזמן שהראש ממשיך לצעוק על יד ימין שתפסיק, רגל שמאל מתעייפת,
וכל הגוף קורס, ונוחת על הרצפה הקשה.
פתאום הבטן התחילה לצעוק, הראש הסתכל וראה שגם היא כולה מכוסה
בדם, יד ימין משאירה עליה חתכים עמוקים במיוחד.
בזמן שהיא מטפסת על כל אזור הבטן ופוצעת כל חלק בה, היא בדרכה
אל הצוואר.
פתאום היא נעצרה מעל החזה, מסתכלת אל הראש, או יותר נכון, הראש
מסתכל עליה, היא מפנה את הסכין מול עיניו, כדי שיראה את כל
ההרס והדם, וממשיכה בהרס.
כשהיא מגיעה אל הצוואר, רק היא והראש עוד עסוקים בזה, כל השאר
כבר לא מגיבים, הראש ממשיך לצעוק שתפסיק, ומנסה לחלק פקודות
לאחרים, אבל הם נשארים אדישים.
יד ימין, חותכת עורק ראשי בצוואר, והראש מתחיל להתחלש, הכל
אדום, ואין שום צבע מלבדו, האדום משתלט על הכל, יד ימין ממשיכה
עוד חתך, ועוד אחד עד שהיא מתעייפת, ונוחתת על הצוואר.
והראש, הוא מנמנם, אי שם בחלום האדום שלו, הריאות עוד ממשיכות
להתנפח למשך זמן קצר, אבל הלילה האדום משתלט גם עליהם, הם
נרדמו, כולם, והם בטח ישנים עכשיו שינת ישרים אדומה.