ישבתם פעם וחשבתם איך העולם היה נראה לו אנשים היו מתחשבים אחד
בשני?
היית קם בבוקר, והשותף היה שואל: איך אתה רוצה את הקפה? הבית
היה מצוחצח להפליא, כי השותף שלכם היה מחזיר כל דבר למקום,
ומסדר ומנקה אחריו, אפילו שהוא לא האדם הכי מסודר בעולם. אבל
רק בגלל שאכפת לו מכם.
הייתם יוצאים לרחוב, ומכל עבר הייתם נתקלים בחיוכים רחבים מקיר
לקיר, ו"בוקר טוב" לרוב. הייתם ניגשים לדבר עם כל מי שבא לכם,
וכולם היו אדיבים, מסבירי פנים, ואותו הדבר תופס גם לגבי אנשים
אחרים - היו ניגשים אליכם זרים גמורים, וסתם, מתחילים לשאול:
מה שלומך בבוקר הנהדר הזה? כעבור עוד כמה דקות ספורות של הליכה
מישהי הייתה נתקלת בכם, בטעות (או כאילו בטעות), וככה, יורה
מהשרוול: תגיד, מה אתה עושה הערב? תבינו, כבר אין את כל העניין
השמרני הזה של בנים ובנות, שבנים חייבים לעשות את הצעד הראשון
וכו'. התקדמנו, נפתחנו מאז, והיום בנות כבר עושות מה שמתחשק
להן. מודרניזציה, אתם יודעים.
וכל זאת עוד לפני שבכלל הגעתם לעבודה. נשמע טוב? חכו, זה עוד
לא נגמר.
עכשיו מגיע הקטע הטוב ביותר. על תגובת שרשרת שמעתם? בקצרה, זה
אומר שאפילו המעשה הכי קטן וחסר חשיבות (לכאורה) שתעשו עשוי
להביא למאורעות חורצי גורלות.

אז מה בקנה מידה עולמי אתם שואלים? תהפוכה שלא נראתה כמותה.
ראשית, לא היו בכלל מלחמות, כי כל סכסוך או מחלוקת הכי קטנה
ניתן היה לפתור במילים. ראשי מדינות היו נפגשים כל שבוע על כוס
קפה, כל פעם אצל מישהו אחר. לפעמים סתם בשביל לשחק פול. אתם
כבר מדמיינים לעצמכם את קדאפי יושב על נדנדת הגן בחצר האחורית
של גולדה, ושניהם לוגמים כוס תה?
ובארץ, באותו בניין בן 8 קומות גרים משה, מוחמד וג'ימי קרטר.
וזה רק בקומה הראשונה. בדירה 3 שוכרים דירה במשותף רווית,
חברתי הנפלאה, נאסים שעלה ארצה לפני 5 שנים מפקיסטן, וכבר דובר
עברית שוטפת, נאצר המצרי המשוגע, אה, ואיך אפשר לשכוח את
סוהיל, הסומלית היפהפייה, שעורכת מסיבות טראנס מטמטמות עם אלפי
אורחים מדי שבוע שני.
מה אני אגיד לכם? ממש קיבוץ גלויות.
אז זהו בעצם. נשמע לכם פנטסטי, אגדי? לא ולא. לא תאמינו לאן
אפשר להגיע עם רק מעט התחשבות.