|
כשאני חושבת ומתארת את זה חיוך עולה על שפתיי-
והעניים נוצצות.
כשאני חושבת- על לשסף לה את הגרון
לחתוך אותו משני הצדדים
על השקט שיווצר...
לשסף- איזה מילה יפה, כל כך מתגלגלת בגרון
רק להגיד את זה מקנה לי שלווה שלא תאמן
אני לעולם לא אעשה את זה- היא מקסימה.
אבל לפעמים היצור הרע והחייתי שבתוכי-
שהוא בעצם כל כולי-
"מת" להרוג אותה ואת עוד הרבה אנשים אחרים,
אני מדברת איתם מהנהנת ומחייכת-
הם חושבים שאני נורא נחמדה מנומסת,
אך הם לא יודעים- הם לא מתארים לעצמם שהחיוך
החיוך עולה כי אני רואה את הפגיון בלבם
ואת השקט שמסתרר.
הם לא מודעים לכך שהניצוץ
הניצוץ שבעיני הוא חייתי- מביע רעב.
השאלה היא-
האם תמיד המחשבה תשביע אותי? |
|
|
יצא לי ולאחותי,
שירה, לפגוש את
אלוהים
בסיטואציה
אינטימית. זה לא
היה בכנסיה,
במסגד או בבית
כנסת. דווקא
אצלו בבית. מאז
התחלתי להאמין
מיכלי המירה את
דתה, ומאז היא
נהנית יותר |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.