אתמול מצאנו את טוטו , ואיש הפח הבטיח לשמור עלי ,אבל אני לא
ממש מאמינה לו.
אבל לפחות למישהו איכפת, והוא מאוד מבטיח.
אני באמת לא יודעת אם לסמוך עליו כי לפעמים נראה לי שהוא משחיל
בי את כל הצינורות והנחשים ולפעמים אני סתם חושבת שאני משתגעת
במקום הצהוב הזה ,האבנים האלה משגעות אותי , עושות לי רכבת
בגרביון רכבת ארוכה וצהובה וכשאני מסתכלת עליה הרבה זמן, אני
מתכווצת ורצה על מסילת הרכבת וכשבאה רכבת מאחורי אני קופצת
למסילה שליד, אבל כל רגע מגיעה גם למסילה החדשה רכבת עד שאני
מתעייפת ומתה.
אני לא מספיקה להתאושש וכבר אני שוב במסלול ההתחלתי, והכול
חשוך מסביב, כמו בחלום מוזר...
בסוף אני עולה עולה על אחת הרכבות והיא נכנסת לתוכי ועושה בי
מסלול ארוך ,ארוך מאוד.
ואני שומעת את איש הפח מדבר אלי, מסביר לי עד כמה הקוסם הוא
פסיכולוג מדהים וכמה כדאי לי ללכת אליו. הוא סיפר לי שהוא
בדרך כלל מביא את הפחד הכי קרוב אלייך , הכי קרוב שאפשר לדמיין
, ומאז שהוא סיפר לי את זה אני רק מפחדת יותר ויותר , גם חולמת
יותר על צינורות ששואבים אותו ממני. באיזשהו שלב הם יוצאים לי
מהפה ואז מתחילים הכול מהתחלה. אבל הוא מוגן בתוכי ועוד כמה
חודשים כשהוא ייצא אני אשמור עליו מכולם, אפילו ממני.
כשהגענו סוף סוף לעיר של הפסיכולוג המופלא הכול היה מדויק אולי
מדויק מידי, אני חושבת שאפילו הדשא היה חתוך באותו הגובה
בדיוק. ונכנסנו עם עוד אנשים ....והסבירו לנו על הקוסם ועל
המעבדה שלו,
היו מסביב המון גופות תלויות מעשר אצבעות הידיים עם חוטי דייג
לתקרה ומתחת לכל גופה היה מן שלט מוזהב ועליו חרוט התאריך
וסיבת ההתאבדות, בהתחלה ניסיתי להסתיר את הפחד אבל איש הפח
התנהג כרגיל, כאילו כלום לא קרה.
כשהעזתי לגעת באחת הגופות היא התפוררה לי בין האצבעות ונשארתי
עם אותו החלק שלה בין הידיים.
זרקתי את כף הרגל של אותה גופה מאחורי הוילון והמשכתי ללכת,
כשהגישו לנו עוגיות וקפה התעלפתי
וכשקמתי התעוררתי בחדר שלו, חדר לבן, והוא אמר לי לדחוף
וניסיתי, באמת שניסיתי.
דחפתי בכל הכוח.
ואז תפסתי שאני דוחפת כלום.... שאני בעצם בשום מקום ליד משוגע
שמגדיר את עצמו כפסיכולוג, ואני באמת בהריון אבל רק בחודש
הרביעי ויש לו עוד המון זמן עד שהוא יוכל לצאת. ואז הוא צעק
"תדחפי את כל המחשבות האלה החוצה ממך !"
דחפתי, והם יצאו.
