תמיד רציתי להיאחז בעובדה שהשמש זורחת בתחילת כל יום או סתם
שוקעת בערב. האופק אופקי, האנך אנכי, רציתי להיאחז בעובדה
שכשיש חושך, הירח יתכסה בהילה של אור מעומעם ורגוע. סתם אור,
לא משהו מיוחד או מתוחכם. לחשוב שכשאצא מנקודת הנחה של כלום,
יהיה שם בשבילי.
הכי פשוט לא? שיהיה לי דבר לא - גדול, עם גג אדום, שלושה -
ארבעה חלונות ודלת. זהו! זה מה שאני מבקשת. טוב, אז אולי איזה
עץ בגובה בינוני וציפור שיר קטנה. יותר מדי לבקש? אני לא
חושבת. בכל זאת, לא ביקשתי שילמדו אותי להכין כוס תה בלי -
סוכר, רק רגע אחד שאוכל להגיד -
כוס קפה פשוטה מספיקה לי. ובאמת היא תספיק! אבל אם כל הזמן
אשתה כוסות קפה פשוטות, אתחיל להתרגל לטעם. ואפילו אולי להרבות
לשתות קפה פשוט. ואז, השיניים יתחילו להצהיב ויצמחו לי פולי
קפה בבטן. אז הקפה לא יספיק ואצטרך להוסיף עוד ועוד גרגירי קפה
לספל.
הפעולה ההפוכה תתרחש. הרי מה בסך הכל ביקשתי? ספל קפה פשוטה,
לא קלקול קיבה בגודל של בנין מגורים בעל חמש קומות שמכל חלון
משקיף נוף אחר. ואז אשנא קפה, ובמיוחד תה!
אני חושבת שאבין שבכלל עדיף לשתות יין אדום, לפחות כוס אחת
ביום. הרי יין אדום מרחיב את העורקים קמעה ויהיה פחות סיכוי
לחלות במחלות לב כשאהיה זקנה וכל השיער שלי ינשור.
זה ברור שאני בכל זאת צריכה פה ושם יין אדום - פעם, אולי
פעמיים ביום. ואחרי שאתמכר ליין, שוב אתגעגע לקפה הפשוט שלי.
בעצם מה השגתי פה? כנראה שלעולם לא אצליח לאזן בין יין לקפה
פשוט. נו...