היא זו שהלכה לבלי שוב
היא זו שאמרה לי משהו חשוב
היא זו שחייכה וכיווצה עיניים
היא זו כשבכתה דמעה זלגה על הלחיים.

היא אמרה שהיא זקוקה לכבוד
היא צעקה שלא תוכל עוד
היא התלוננה שאין לה הערכה
היא את כל זאת עשתה וברחה.

ובלעדיה, אין טעם עוד לחיים
ובלעדיה, הכל טפל ולא טעים
היא היתה האור באפלה
היא היתה הקול שבדממה.

היא זו שהיתה קמה בבוקר לפניי
היא זו שהכינה על המיטה את מצעיי
היא זו שחיבקה אותי באהבה ובכאב
היא זו שנטתה אוזן כשלבי היה דואב.

היא חשבה שאין היא מיוחדת
היא רצתה להיות נאהבת
היא ידעה שהיא מוכשרת
היא יכלה להיות אחרת..

ובלעדיה, אין טעם עוד לחיים
ובלעדיה, הכל טפל ולא טעים
היא היתה האור באפלה
היא היתה הקול שבדממה.