אחד מי יודע?
אחד אני יודעת.
אחד הוא מספר השנים שחייתי,
לפני שנדרסתי למוות.
יהי זכרי ברוך.

שניים מי יודע?
שניים אני יודעת.
שני הורי המתייפחים,
על כך שלא חגרו אותי.
יהי זכרי ברוך.

שלושה מי יודע?
שלושה אני יודעת.
שלושת חלקי גופות,
שאליהם הגוף הקטן שלי התפרק,
ושהחברה ממד"א וזק"א,
היו צריכים לאסוף מהכביש.
יהי זכרי ברוך.

ארבעה מי יודע?
ארבעה אני יודעת.
ארבעת השעות שלקחו,
עד שמצאו רופא בביה"ח,
שייקבע את מותי באופן רשמי.
עיצומים, אתם יודעים.
והרי אני לא הייתי הולכת
לשום מקום ממילא.
יהי זכרי ברוך.

חמישה מי יודע?
חמישה אני יודעת.
חמישה שעות של פקקים,
שגרמו נהגים,
שהיו מזועזעים מהמראה של
הגופה המרוטשת שלי,
שנגלתה בפניהם, אבל משום מה-
לא יכלו להסיר את עיניהם ממנה.
יהי זכרי ברוך.

שישה מי יודע?
שישה אני יודעת.
ששת השורות
שהעיתון הקדיש,
לכתוב על מותי.
וזה עוד רק בגלל,
שהמצלמה אהבה אותי,
בחיי, וכנראה גם במותי
אז גם הוסיפו תמונה שלי
(מעין לפני ואחרי).
יהי זכרי ברוך.

שבעה מי יודע?
שבעה אני יודעת.
שבעה ימי שבעה,
על תינוקת חייכנית.
יהי זכרי ברוך.

שמונה מי יודע?
שמונה אני יודעת.
שמונת אלפי הדולרים,
שההורים שלי נאלצו לשלם
לחברה מקדישא, כדי
לקבל עבורי חלקה טובה,
עם נוף.
יהי זכרי ברוך.

תשעה מי יודע?
תשעה אני יודעת.
תשעה שנים לקח להורי
להביא אותי לעולם-
הייתי תינוקת מבחנה,
ילדה יחידה ויקרה.
יהי זכרי ברוך.

עשרה מי יודע?
עשרה אני יודעת.
עשרה אנשים
שמתו בתאונות דרכים
באותו שבוע.
יהי זכרי ברוך.

אחד-עשר מי יודע?
אחד-עשר אני יודעת.
מספר הבובות היו לי.
שעקב התאונה היו מכוסות
בדם וברקמות שלי,
והיו צריכים לגרד מהן
את השאריות שלי.
יהי זכרי ברוך.

שנים-עשר מי יודע?
שנים-עשר אני יודעת.
עד למספר הזה ידעתי לספור-
הייתי ילדה מבריקה,
איי-קיו של 190 הרופא העריך.
יהי זכרי ברוך.

שלושה-עשר מי יודע?
שלושה-עשר אני יודעת.
שלושה-עשר חודשי שירות לקהילה,
שהנהג שדרס אותי קיבל
בתור עונש מבית-המשפט.
יהי זכרי, וזכר המערכת המשפטית, ברוך.