אבא הלך...
רבנו כולם והוא התעצבן.
הוא פשוט נעל את הסנדלים שלו, לקח את המפתחות והלך.
עכשיו יש שקט בבית.
מן דממת מבוכה כזו.
אבל זה לטובה כי המשפחה כבר מתפוררת.
לא רוצה לשמוע יותר את אחי צועק כמו חולה נפש.
אני שונאת אותו כבר!
חולה נפש!
הוא צריך ללכת לפסיכולוג, נדפק לו משהו בקופסא.
אבל אבא גם אשם קצת בכך.
הוא צועק עליו כל הזמן.
ואמא כל הזמן שותקת מנסה להרגיע את הבית.
מסכנה אמא.רצתה לגדל משפחה לתפארת והיא רק מקבלת סטירות
לפנים.
אחי הקטן הקטן לומד מהגדול.
לומד להתנהג כמו פרא.
מסכנה אמא.
כמה שהיא מחנכת.
ואבא עכשיו הלך.
פעם הוא אהב אותה.
עכשיו כבר לא.
הוא כל היום מסתובב עם איזה אחד שפעם ישב בכלא על סמים.
הוא סוחב אותו לעשות דברים לא ברורים.
אני יודעת את זה לפי השיחות שהוא מדבר איתו בלילה בטלפון
אני מאזינה ומצוטטת... רק שלא יתפוס אותי.
פעם הם דיברו על מארב, על מספרים ועוד דברים שלא הבנתי.
למחרת שהסתכלתי על אבא העניים שלו היו אדומות.
רק אני נורמלית בית הזה.
ואני עוד מעט מתגייסת והולכת.
אמא תשאר לבד בבית משוגעים.
לדעתי היא צריכה לברוח.
כמו אבא.
הוא הלך...