בין אוסף לבבות השוקולד,
לבין אוסף הבולים,
נמצא אוסף הנשמות שלי.

חלק מצאתי זרוקות ברחוב,
חלק קניתי מאנשים,
וחלק נפטרו משלהם ברצון.

אני שומרת היטב על הנשמות שלי-
לכל אחת מהן יש קופסא קטנה,
עם קצת ממתקים-
(זה המאכל האהוב עליהן),
וקצת שתייה.
אפילו סידרתי להן מיטה קטנה,
עם כרית ושמיכה.

זה האוסף האהוב עליי,
האוסף הכי מיוחד שיש לי.
כי כל פריט בו מיוחד במינו,
ולמזלי, גם רב-פעמי,
ונועד לשימוש חוזר.
כי אתם יודעים-
בגן עדן יש קיצוצים בתקציב,
אז בפס הייצור חייבים
לעשות נשמות רב-פעמיות.

ומדי פעם,
כשאף אחד לא שם לב,
אני בוחרת לי נשמה יד-שנייה,
באופן אקראי,
מוציאה אותה מהקופסה,
ומחליפה את הנשמה סוג ב' שלי בה.

ואף אחד לא יודע,
ואף אחד לא שם לב,
שפעם יש לי נשמה של ילדה עם גומות,
פעם של סבא זקן עם בעיות נשימה,
ופעם של החתול שנדרס בשבוע שעבר.

כי מבחוץ,
אני זו עדיין אני.
ומבפנים,
אני במילא סוג ב'.

אני אוספת נשמות טובות,
כדי להחליף את זו שאין לי.
אוספת את הדברים שהשמיים נתנו לי,
ולא שמו לב שיש בהם דפקט.

כמו העובדים הזרים,
שהמדינה נתנה להם
את המסכות אב"כ הדפוקות,
והם מנסים לקנות בכסף
מסכות חדשות,
מאנשים זקנים
שבמילא כבר הגב כואב,
ואין למה לחיות,
ולא יזיקו להם
כמה שקלים- אולי
סוף סוף יהיה משהו
לאכול בבית.

ככה גם אני-
מוכנה לתת הכל תמורת נשמה,
תמורת סיכוי לחיים.

יש לכם אולי נשמה מיותרת
לתרום לאוסף שלי?