עכוזי הלבן נע כבוכנה בתנועות קצובות מעלה מטה, מעלה מטה וחוזר
חלילה, כותש עד דוק את הכלבה ששכבה מתחתיי.
הנימפומנית המחומצנת הגיבה בקונטרות אסרטיביות כיאה לאחת יודעת
מה היא רוצה ורוצה את מה שהיא יודעת.
הזעתי כמו חזיר לפני שחיטה וקצף לבן החל לבצבץ בפי בדיוק לפני
שגמרתי. לא הפסקתי לרגע גם לאחר שמילאתי את רחמה בזרעי החם.
המשכתי לנוע בתוכה מנצל את זקפתי התמידית ואת חומר הסיכה החדש
שעטף את דפנות הקוס המגולח שלה.
הכלבה המיוחמת המשיכה להתנועע ללא הפסקה רועדת וגונחת, נושכת
את שפתיה עד זוב דם בכל אורגזמה מתפרצת. הגירוי היה בלתי נמנע
וגמרתי פעם נוספת.
מנות נוספות של דם נשלחו אל הזין שלי ממשאבת הדם של גופי והוא
נותר יציב ואיתן ואף צמח קמעה. הרגשתי איך כיפתו מדגדגת את
החצוצרות שלה וזה גרם לי לגמור פעם נוספת.
הנימפומנית המחומצנת החלה לנבוח ולגרגר כמו חיית מחמד שנפרדה
משפיותה והיא החלה לחרוץ בגבי בטפריה את מפת ארץ ישראל. החתכים
העמוקים מילאו בדם את ימת הכינרת ואזורים נרחבים ביהודה שומרון
וחבל עזה.
זעקתי מהכאב החד בגבי וגמרתי פעם נוספת.
הזין שלי המשיך לצמוח וכבר היה בדרך לוושט שלה ולא היה נראה
שהיא היתה מופתעת מעצם שהותו שם.
נהפוך הוא.
היא החלה לנהום ולשאוג כמו חיית טרף מוכת כלבת גומרת בקצב של
תדר רדיו איי אם.
לא יכולתי להישאר אדיש להתכווצויותיה הבלתי פוסקות והטלתי שוב
את זרעי לתוך חלל בטנה. שערותיה המחומצנות התנופפו לכל עבר
כשראשה החל לנוע סביב צירו בעוד הזין שלי המשיך לצמוח וללטף לה
את השקדים.
טפריה המשיכו להינעץ בכל חלקה טובה על גבי שהחל לשתות דם גם
מעבר לקו הירוק.
היא החלה להשתנק ונשימותיה נשמעו כחרחורי גסיסה של יפני בשלבים
הסופיים של טקס החרקירי.
הידיעה כי קיימת האפשרות שבפעם הראשונה אני עומד לזיין מישהי
למוות עשתה לי את זה שוב והפליטה האחרונה שלי שיצאה לה מהפה
גמרה אותה סופית.
כשהתעוררתי לתוך סדינים ספוגים בהפרשות הבחנתי בקרי לילה,
חברתי הפריג'ידית, המחומצנת, עדיין נמה את שנתה.
כשנגעתי בה הרגשתי שהיא קרה. לאחר שהסרתי את קורי העכביש
מעפעפיי ראיתי שהיא עירומה וסגולה.
מעולם לא ראיתי את קרי עירומה. היא הייתה ביישנית וגם כשנתנה
לי פעם בחודש להוריד קצת לחץ מהאשכים, היה זה בחושך מוחלט
ובשקט מופתי.
גם הצבע הסגול שפשט בגופה העירום, לא הסתדר לי בראש.
נגעתי בה שוב.
התובנה שלצידי שוכבת גופת אדם הקפיאה את הדם בעורקיי.
ניתרתי מן המיטה ורצתי כמו משוגע לחדר הרחצה, מילאתי אמבט
וקפצתי ראש לתוכו.
הראש נפתח לי אבל לא יותר מדיי.
הסתבנתי במהירות. מים ניתזו לכל עבר אבל לא היה אכפת לי.
הפצע בראש התחיל לכאוב והרגשתי את הלמות הלב מפמפמות לי
בגולגולת יורקות מנות דם קבועות בקצב הדופק.
חבשתי את הראש בתחבושת היגיינית, התעטפתי בחלוק מגבת ירוק
ושבתי לחדר השינה.
הפגר עדיין שכב ללא ניע בצדו השמאלי של המיטה.
לאחר שחושיי החדים שבו אליי, החלטתי לבדוק סימני חיים אצל קרי
לילה.
התקווה התלושה שייתכן שקרי בכל זאת בין החיים וסגול כהה הוא
צבע עורה המקורי גרמה לי לנוע לכוונה ולהושיט את ידי אל
צווארה.
אמנם אני לא רופא אבל לא היה צריך ללמוד שבע שנים בבי"ס לרפואה
ועוד שנתיים סטאז' כדי לחוש בחוסר פולס לבבי שהיה אמור להימצא
שם.
כל שנותר היה לקבוע את סיבת המוות.
לפני שניגשתי למלאכה, החלפתי את הפד על ראשי שהיה ספוג בדם.
קרי לילה נראתה טוב בסגול. לא היה לה מה להתבייש בגופה. היא
נראתה לא רע במערומיה הסגולים, ובעודי חושב על כך, חשתי דגדוג
נעים באזור חלציי.
קור עז שרר סביבה.
תרתי אחר רמז שיוביל אותי לסיבת נפיחת נשמתה.
ראשה היה עדיין מחובר לצווארה, זרועותיה היו עדיין תלויות
מכתפיה ורגליה לאגן.
הגעתי למסקנה שכל האברים היו מחוברים למקומם והחלטתי לעשות
בדיקה יסודית יותר.
בחנתי את פניה שנראו יפים מתמיד ורגשות מעורבים של עצבות ושמחה
התערבלו לי בפנים.
עצב על מותה בטרם עת של פריזר אנושי שיכולותיו השכליים יכולים
לשים בכיס הקטן את כל גאוני הדור ובו זמנית שמחה על האפשרות
הבלתי חוזרת לסקור את הגוף שהכיל גאונות צרופה שכזאת.
סקרתי את גופה שוב ושוב באמתלה של גילוי סיבת המוות.
אבל גם גופי וגם מוחי ידעו את הסיבה האמיתית.
רציתי אותה עוד פעם אחת לאור יום, מה גם שעבר כמעט חודש מאז
הפעם האחרונה שהתרוקנתי.
רק עוד פעם אחת לפני שחברת קדישא לוקחת אותה לגור עם תולעים
רעבתניות.
הבטחתי לעצמי שאחר כך אבדוק יותר לעומק את הגורם למותה והנחתי
לחלוק המגבת הירוק לנשור על הרצפה.
במכון הפתולוגי הגיעו למסקנה שקרי לילה מתה כתוצאה משבץ מוחי
שחוותה במהלך הלילה, או במילים אחרות שהייתה לה דליפת שכל
מהמוח, מה שגרם לגופה לאבד את האיזון העדין בין מילוי אחר צרכי
הגוף הבסיסיים שלה לבין ההפרשות האונתיות המוגברות שנזלו
ממוחה, מה שגרם לה לקצר במערכות החיים.
אמרתי למאבחני סיבת המוות שקרי הייתה כימאית מחוננת ושהיא
סיפרה לי לפני מספר ימים על פריצת דרך חסרת תקדים שתשנה את פני
האנושות כולה.
הפתולוגים הנהנו בחוסר עניין בולט למשמע דבריי בזמן שפשפשו לה
בפושפוש.
הם חייכו אליי כשכיסו את גופתה ברדיד ניילון לכריכים גדולים
במיוחד, ונראו כמי שמסתירים ממני דבר מה נוסף.
הבטתי בקצבים העושים את מלאכתם, טומנים את קרי לילה אל תוך אחד
ממקררי הענק ששכנו במרתף העבש של המכון הפתולוגי והדם בגופי
החל לרתוח.
הפצע בראשי כאב. הדם הלם בו בקצב גובר מנסה להתפרץ מהתפרים
שעיטרו את המקום שבו נפתח ראשי.
ידעתי שהם יודעים.
איך לא חשבתי על זה קודם.
אומלל שכמוני, נקרופיל פתטי.
אני אהפוך לבדיחת הפתולוגים בכל הארץ.
למה לא הסתרתי את העקבות.
אני חייב לעשות משהו.
נטלתי משור חשמלי שנועד לביתור גופות, התנעתי אותו ורצתי כמו
מטורף לכוון מנתחי הגופות המשועשעים.
מבט התדהמה שעל פניהם נותר קפוא על רצפת החדר לאחר שערפתי את
ראשם.
שטפתי מעליי את הדם הרב שהשפריץ מהם, הסרתי את בגדיי המוכתמים
והתעטפתי בחלוק לבן שהיה תלוי על אחד הקולבים.
מיהרתי למקרר שבו נטמנה קרי, הוצאתי מתוכו את גופתה, הנחתי
אותה על אלונקה ניידת וחשתי כל עוד נפשי בי מהמרתף העבש.
כשהגעתי לביתי, הנחתי אותה אחר כבוד במיטה, כיסיתי את מערומיה
בסדין לבן ושכבתי לצידה.
הייתי עייף.
נרדמתי.
הנימפומנית המחומצנת הופיעה שוב ואני אמרתי לה שהיה לי מספיק
הרג ליום אחד, אז היא אמרה לי שהיא רוצה רק לדבר.
מאחר שהייתי עייף ולא היה לי כוח לדבר עם אף אחד, כל שכן עם
נימפומנית מחומצנת שיודעת לדבר רק מהקוס, חנקתי אותה רק כדי
להבהיל אותה שתסתלק לחלום של חרמן אחר שתקוע עם פריג'דית, אבל
צווארה נשבר לפני ששחררתי את הלפיתה.
התעוררתי בבהלה מן הסיוט וגיליתי לתדהמתי שקרי לילה נעלמה !!!
ניתרתי כמו קפיץ משומן מן המיטה הריקה.
עיניי היו קרועות לרווחה.
פי פלט בליל של הברות, חלקי מילים ושברי משפטים חסרי תוכן
ומשוללי הגיון.
הייתי מבולבל.
עצמתי את עיניי ופקחתי אותן שוב.
המיטה נותרה ריקה.
הרגשת פאניקה חדרה לעצמותיי והרגשתי איך אני נשאב לתוכה.
דלת חדר השינה נפתחה לפתע וקרי הופיעה בפתח, עטופה בחלוק משי
לבן אוחזת בידה הימנית גביע יין .
התחלתי לרעוד בכל גופי.
קרי חיה ונושמת ולפי כל הרמזים המוסכמים של חלוק המשי וגביע
היין, הגיע לקצו עוד חודש של אוננות.
הזין שלי עמד כמו טיל, שואב לתוכו את כל הדם, מרוקן את
מחשבותיי מתוכן.
כבר לא היה איכפת לי שזיינתי למוות נימפומנית מחומצנת, שביצעתי
פוסט מורטום נקרופילי בפרידג'ידית מחומצנת, שגמרתי על מספר
פתולוגים חטטניים, כל ענייני היה בלדחוף את הזין שלי במקרר
האנושי ולשהות שם כמה שיותר.
אם אפשר חודש שלם.
המתנתי חרש שתגיף את התריסים ותכסה את עיניי, אבל הטקס השגרתי
לקראת החדירה החודשית שלי התחלף במשהו שונה לגמרי.
אל תוך החדר נכנסה, עירומה כביום היוולדה הנימפומנית המחומצנת
שאת חייה קיפדתי פעמיים ביממה האחרונה.
היא ממש "נחום תקום" חשבתי לעצמי.
קרי נתנה לחלוק המשי לנשור על הרצפה.
דמעות חנקו את גרוני. הגוף של קרי היה תעתיק מושלם לזה של
הנימפומנית. אותם שדיים זקורים עם נקודת חן בצורת לב ליד הפטמה
השמאלית, אותה מפשעה מגולחת למשעי, אותה צלקת בירך הימנית ו...
לעזאזל, גם צבע הלק שקישט את ציפורני הרגלים היה זהה, סגול
כהה.
לאחר שסרקתי בעיניי את גופן העירום, ניגשתי בחשש לבדוק את
האזור מהצוואר ומעלה.
הן היו תאומות !!!
ערפל לבן שטף את מוחי שאיבד את היכולת להבחין בין מציאות
לדמיון, בין ממשות להזיה, בין הקיים לחלום. במילים אחרות קיים
סיכוי סביר שיצאתי מדעתי.
איבדתי למספר רגעים את הכרתי וכשהיא שבה התפללתי לרגע שהיא
תאבד שוב.
קרי והנימפומנית היו באמצע מעשה אהבה סוער.
הן ליקקו אחת את השנייה כמו שתי חתולות מיוחמות, מצצו וינקו
כמו משוגעות. הן שרטו ויללו, גנחו ונאנחו עד שלבסוף אחרי יותר
מחצי שעה של התעלסות חסרת מעצורים, ומספר לא מבוטל של גמירות
זה נגמר.
הן נותרו חבוקות עוד מספר דקות לפני שהתרוממו מן הרצפה
והתיישבו על המיטה שבה ישבתי ללא ניע כל אותו זמן.
כל אבריי היו רפויים פרט לזין שלי שצמח כל אותו הזמן וכיפתו
נגעה קלות בתקרה המוגבהת של חדר השינה.
בלעתי את רוקי והרגשתי קצת מבויש למראה הגזע האימתני שצמח לו
בין רגליי ולכן עצמתי את עיניי. אולי כשאפקח אותן שוב, הכל
יחזור לממדים הנורמליים.
התבדיתי.
כשעיניי נפקחו קרי כבר לא ישבה על המיטה.
שמעתי אותה מתעסקת במקרר, וחשבתי שאולי היא רעבה אחרי הסקס
הפרוע שחוותה עם הנימפומנית שעדיין נותרה עירומה וישבה במרחק
נגיעה בלבד ממני.
ואז היא החלה לגעת בי.
שנייה לפני שהתפוצצתי, דבר שהיה עלול לגרום להצפת החדר, שמעתי
את קרי זועקת לכיוונה של הנימפומנית, "דולי לא!!!".
קרי נכנסה בסערה לחדר אוחזת בידה מזרק אימתני ולפני שהספקתי
לומר איסתרא בלגינא קיש קיש קריא, החוד המתכתי של המזרק כבר
היה תקוע בישבני ותוכנו הכחול נעלם אל תוך גופי.
תוך שנייה חזרתי לממדיי הרגילים, שהיו לא מרשימים בלשון
המעטה.
דולי, הנימפומנית המחומצנת, הבליעה את חיוכה.
מיהרתי ללבוש את תחתוניי להסתיר את בושתי משתי חתולות המין
שהביטו בי כאילו היית גנב הנתפס בקלקלתו.
רציתי הסברים.
ידעתי שאם קרי לא תתחיל לדבר אני עלול לגמור על שתיהן ולא
במובן המיני של המילה.
גם הייתי מעוניין לקבל הבהרות לפשר המחשבות הקטלניות שמילאו את
מוחי בימים האחרונים.
תמיד הייתי חנון לבנבן שפחד מהצל של עצמו, מסוג הבחורים שמודים
לאל על כל כיבוש של בחורה, אפילו יהא זה פעם בחודש, בחושך
מוחלט ובשקט מופתי.
רציתי הסברים.
דפיקות רמות נשמעו מכוון דלת הכניסה.
באופן אינסטינקטיבי רצתי למטבח, שלפתי סכין חיתוך לבשר עשוי
היטב מאחת המגירות ומיהרתי להציץ דרך עינית הדלת. שוטרים במדים
עם אקדחים שלופים עמדו בחדר המדרגות מוכנים לפרוץ פנימה בכל
רגע.
מוחי עבד ללא הרף.
קרי ודולי הופיעו מאחוריי. "תניח את הסכין, פיני, אתה לא אשם
".
"אשם?". הדם הלם ברקותיי והייתי קרוב מאוד לשחוט את שתי
השרמוטות שסיבכו אותי ב-השד יודע מה.
"אני אסביר להם שזוהי רק תופעת לוואי".
הדלת עמדה לקרוס תחת מטח החבטות שניתכו עליה. "פיני קטן, פתח
את הדלת מייד או שאנו פורצים אותה בכוח!!!"
"תופעת לוואי למה? מה עשיתי?", הרגשתי פיזית איך פיוזים נשרפים
לי בראש ואיך טיק עצבני משתלט על עיני השמאלית. הימנית איבדה
תחושה ותריסה הוגף.
"חיסלת שלושה פתולוגים בדם קר וברחת משם עם דולי"
"דולי???!!!"
הרגשתי כאב חד בירכי.
ידי שאחזה בסכין החדה דקרה מבלי משים את ירכי ונוזל אדום החל
נוזל ממנה.
איבדתי אט אט את השליטה באבריי, חלקם איבדו תחושה וחלקם הפכו
לישויות אוטונומיות.
רק מוחי המשיך לעבוד כמו מטורף מנסה לעשות סדר בכאוס המחשבתי,
מנסה להחדיר הגיון בדבריה הסתומים של קרי לילה.
אחח, קרי לילה. כמה קינאתי לחכמתה. לגאונותה.
נזכרתי ביום שבו היא הביטה בי לראשונה, אני כמובטל המנסה לעשות
כמה ג'ובות כשפן ניסיונות אנושי במחקרים שהיו נשגבים מבינתי,
והיא בחלוקה הלבן מפקחת על מהלך הניסויים.
היה בינינו קליק מיידי.
לפעמים היא הייתה מביאה את העבודה הביתה.
היא תמיד הבטיחה לי שאני לא אפגע, שהכל תחת שליטה.
פעם אחת היא גם הודתה לי על שיתוף הפעולה שלי ואף חרגה מנוהל
הזיונים החודשי שלנו ומצצה לי, לאות תודה.
"תסביר להם שהשתתפת בניסוי חשוב, שהרגת את האנשים האלה תחת
השפעת סמים, שהם בסך הכל קורבנות זניחים בדרך לפריצת דרך חסרת
תקדים בפיצוח הגנום האנושי..."
לא הבנתי מילה ממה שהיא אמרה לי.
הדלת נפרצה וארבעה גברתנים הקיפו אותי. אקדח נצמד לרקתי. "תרפה
מהסכין פיני קטן!!!"
לא הרפיתי.
"פיני, אל תתנגד, הם יהרגו אותך, אני צריכה אותך בחיים"
מחשבתי התבהרה. חושיי שבו לתפקד בתפוקה מלאה. אפילו התיק
העצבני בעין פסק.
הייתי כלי בשבילה, בובת ניסויים ותו לא. לא עניין אותה אם אני
חי או מת. העיקר שפריצת הדרך חסרת התקדים תקרה והיא תזכה
בפרסים יוקרתיים וכל המין האנושי יסגוד לה.
"מה היה במזרק?" נשמעתי רגוע למדיי.
קרי הרכינה את ראשה.
"אני סופר עד שלוש לפני שאני מפוצץ לך את הצורה!!!" השוטר
הגברתן, שהיה כנראה מפקד הפשיטה איבד את סבלנותו.
"זה היה נסיוב נגדי לניפוח אבר המין הגברי, אני מצטערת ... יש
בעיה עם המינון, אתה מבין הגנום הגברי מתפקד ללא תבנית מוגדרת,
בייחוד הגנום הפאלי..."
"בת זונה..." הפטרתי חרש.
"אחד!!!"
דולי הביטה בי במבט מזוגג וחמתי בערה. "איך לעזאזל דולי
שרדה. למה היא נראית כמו אחותך התאומה?"
השוטרים הפנו לרגע את מבטם ממני וסקרו את התאומות קרי ודולי
בעניין אך שבו לצערי להתרכז בי ובאי ציותי להשליך את הסכין
המשוננת מידי.
הם היו סבלניים בצורה מעוררת פליאה.
אם התפקידים בסצינה היו מתחלפים הייתי כבר שכוב על הרצפה
מתבוסס בתוכנו של מוחי מנוקב הכדורים. אבל הם זה לא אני,
לשמחתי.
"שתיים!!!"
הזמן אזל לו כמו אויר מריאותיו של טובע וכל גופי התכווץ,
מתכונן לבאות.
ניסיתי לתכנן את דרכי הפעולות האפשריות שהיו ברשותי על מנת
להתגבר על ארבעת השוטרים הגברתנים באקדחיהם השלופים ולצאת מזה
בחיים ובכל פעם התשובה הייתה אפס.
"הייתי חייבת להתאים ביניכם, מינית זאת אומרת, בין פיני עם
הקטן ונימפומנית חסרת מעצורים, אתה מבין, התאמה מינית מושלמת
בין בני זוג, משאת נפשם של הגברים והנשים בעולם, הסיבה האמיתית
לכל הגירושים... הדבר ש... "
השוטרים הפנו את מבטם לדברי קרי.
"לסבית מזורגגת!!!" שאגתי ועד שמפקד הפשיטה פנה שוב לכווני
שלושת חבריו כבר היו שכובים שחוטים על הרצפה.
"שלוש !!! "
מפקד הפשיטה ירה כמו משוגע. הוא רוקן לתוכי מחסנית שלימה ופניו
התעוותו בטירוף. הוא המשיך לסחוט את ההדק גם לאחר שכל הכדורים
כבר עשו את דרכם אליי.
צנחתי על הרצפה מפרפר בין חיים ומוות.
בהכרה המטושטשת שעוד נותרה בי הבחנתי באחת התאומות מתקרבת אל
השוטר שרעד כולו, נוטלת את הסכין המדממת ותוקעת את להבה עד
סופה בבטנו הרכה. הוא התמוטט זועק לעזרה שלעולם לא תגיע. כשנחת
על הרצפה הוא היה כבר בר מינן.
"קרי ..." לחשתי בכוחותיי האחרונים.
"זאת לא קרי, זאת דולי, ואני השיבוט המוצלח ביותר שלה"
"מה???"
"אבל אתה יודע מה, ושזה יישאר סוד בינינו..." היא קרצה לי
בסרקסטיות .
"יהיה זה נחמד להיות קרי "
לפני שנפחתי את נשמתי, הספקתי עוד לשמוע יריית אקדח בודדת
וצליל של חבטת גוף ברצפה.
