הוא שכב מולה במיטה
בעיניו הדומעות מתבונן בגופה
כבר חלפו שלושה לילות
שלושה לילות שהם לא נוגעים, רק מביטים ובוכים
וכשלא יכול הוא להביט עוד אל עיניה החומות צונח מטה
מלטף את בטנה, מנשקה בזהירות
דמעותיו נושרות עליה וגם היא בוכה
בוכים על אובדן מה שחשבו סמל לאהבתם
בטנה עודנה תפוחה והוא ממשיך ללטף
מלטף ונוגע
מלטף ודומע
הוא עוזב אותה מחר
והיא את העולם עוזבת
ובהלוויה ייזכר בהכל-
איך סיפרה לו על הילד
איך חייך כשסיפרה
ואיך דחף אותה כשהבין- היא לא צוחקת
איך בכתה והחזיקה את הבטן
כל הדרך לבית החולים רק לחש לה
"אני רק ילד, אני רק ילד..." |
