איזה כיף שיש חברים

במשיבון הייתה לי הודעה אחת: "היי אסף זאת שוב נועה אנחנו
הולכים לים ב7 תביא איתך בירה"
אני לא אוהב את ההודעות שמשאירים לי במשיבון זה כאילו לא רוצים
להתמודד איתך קובעים לך עובדה שאתה חייב לעשות ולא שואלים אותך
אם אתה בכלל מתכוון לבוא.
אני לא מהאנשים ה"ספונטנים" האלה שעושים הכול מהר,
אני מהסוג השני שמתכננן הכול עד הפרט הקטן אבל  הפעם - הפעם
אני אהיה מהסוג הראשון: "ספונטני" כדי לרצות ת'חברים שלי.
אז בשביל לקיים את מה שאמרתי הלכתי מהר למכולת של אפרים כדי לא
לבזבז אף דקה וקניתי ארגז ענק של בירה שיהיה מספיק לאיזה שנה
ואפילו הוספתי כמה קבבים כי ידעתי שעל בטוח אורי יביא את המנגל
שלו ועוד פעם נשב ככה על חוף הים איזה מאה שנה ונחזור אדומים
מהשמש ואורי ישוויץ בשרירים שלו ככה כאילו במקרה וכול הבנות
יתלהבו וישחקו אותה כאילו הם לא באמת נמרחות עליו.

אורי ואני גדלנו ביחד ושהיינו קטנים כולם תמיד אמרו שאורי ואסף
הם החברים הכי טובים ואפילו שרתנו באותה יחידה בנח"ל.  האמת
אורי באמת היה אחלה גבר והוא תמיד היה מוכן לעשות המון למעני
ואמא שלי תמיד אמרה שהיא אוהבת אותו כמעט כמו הבן שלה. אבל
איפשהו תמיד הרגשתי שהוא מנסה לנצל אותי לא רציתי להראות לו את
זה שלא יעלב הרי אחרי שכל כך הרבה שנים שאנחנו החברים הכי
טובים לא רציתי לפגוע בו. . .

בעשרים לשבע נעלתי ת'נעלים שמתי גופיה לבנה ובגד ים לקחתי את
הבירה והקבבים כיביתי את האור, נעלתי את הדירה ויצאתי.
אחד הדברים שהכי אהבתי זה ללכת לים דרך השדות. להרגיש תריח של
הים ולשמוע את הקול שלו ולא לראות כלום ואז פתאום איך שיורדים
מהגבעה רואים את כול הים. הכי אהבתי בכול ההליכה הזאת זה את
השניה שבין לא רואים את הים לשניה שהים מתגלה זה היה ממש
מדהים, באמת.

שהגעתי כבר כולם היו שםלא יכולתי שלא לשים לב למבטים המופתעים:
"אסף יצא מהבית?!" בעיקר שמתי לב למבט המבואס של אורי כנראה
הפרעתי לו לעשות את מה שהוא תכנן- איזה אורגיה מטורפת עם כול
הבנות. אבל ידעתי שאני מגזים.
חייכתי לכולם את החיוך הצבוע שלי ואמרתי "הי" עייף כזה.      
        חיכתי שמישהו יגיד לי משהו אבל רק נועה שאלה אם הבאתי
בירה אמרתי לה שכן ונתתי לה את הארגז. היא די התלהבה ואמרה לי
שהיא לא ציפתה ממני לכול כך הרבה אוכל אמרתי לה שטויות  למרות
שזה גמר לי את השקלים האחרונים שעוד נותרו לי  שאני מקבל מאבא
פעם בחודשיים ואין שום סיכוי שהוא יתן לי מעבר לזה "תקציב נשאר
תקציב ואסור אסור אסור לחרוג ממנו!!" הוא תמיד היה אומר לי.  

לא היה אף אחד על החוף חוץ ממנו ושאני אומר ממנו אני מתכוון
אני, אורי, נועה ועדי.
"יום יפה היום נכון?" אמרתי  אבל אורי אמר שחבל שחם. שנאתי את
זה שהוא תמיד חייב להגיד את ההפך אמרתי לו שאני אוהב חום כדי
ל"החזיר" לו אז הוא אמר "טוב" ושתק, כנראה שהוא הרגיש שאני
עצבני.

כמו תמיד בסוף אני תפסתי פיקוד על המנגל ואורי הלך לשחות עם
נועה ועדי. עד שגמרתי להכין את כל האוכל כבר היה קצת חשוך
ונועה חזרה  מהים. הסיטואציה הזאת חזרה על עצמה כל כך הרבה
פעמים: נו ברור שאסף יכין את האוכל והם יבואו כשהכול יהיה
מוכן! אמרתי לה תודה שלפחות לא שכחת לבוא לאוכל. היא חייכה
חיוך מובך בטח כדי לצאת מידי חובה. אמרתי לה שאני הולך כי כבר
ככה אני לא רעב ואני גם ממש גמור ושאני חייב לתפוס מחר על
הבוקר אוטבוס כי אני נוסע אז אני חייב לישון, היא ניסתה כמו
כול פעם לשכנע אותי להישאר אבל בכל זאת התעקשתי ללכת אז היא
אמרה לי שלפחות שאני אדבר איתה כשאני חוזר כדי שנוכל לסיים את
העבודה שאנחנו חייבים לעשות בקיבוץ.

כשהגעתי לדירה שלי היה אור. זה היה ממש מוזר. אור בדירה שלי?
אני כיביתי את האור זכרתי את זה הייתי בטוח! פתחתי את הדלת
ונכנסתי. כשהתקרבתי לעומק הדירה צעקתי "מי פה?" הקול שלי קצת
רעד פחדתי מכול הדברים האלה וכבר מאז שהייתי קטן לא הייתי מוכן
להישאר רגע אחד לבד בבית. נדמה לי ששמעתי קולות  מהחדר שינה אז
התקרבתי אליו ככה בשקט בשקט.

ואז.. מה שראיתי....לא האמנתי למה שראיתי!
אורי, החבר הכי טוב שלי ועדי מזדיינים על המיטה שלי!!!
התחלתי להרגיש את הלב שלי פועם בצורה מטורפת כאילו כול רגע הוא
הולך להיקרע מהמקום.
"אין בכם טיפת אנושיות? מה אתם חושבים שאתם עושים בדירה שלי?
לא זכרתי שאי פעם קראתי לדירה שלי תל ברוך!!"  
פשוט צרחתי עליהם כול כך צרחתי!! אורי ניסה להרגיע אותי "תירגע
אסף הרי אנחנו חברים טובים נכון? פעם זה קורה בדירה שלך פעם גם
אתה הרבה פעמים השתמשת בדברים שלי בלי הרשות שלי נכון?".
כן בטח לאיזה דברים בדיוק הוא מתכוון לעט עיפרון שאני לוקח
לו? לחוברות קומיקס שאני נתתי לו ליומולדת? ולא לדבר על זה שלא
זיינתי כבר מאז התיכון.
הדבר שנראה לי הכי הגיוני באותו רגע זה היה לתקוע לאסף סכין
בבטן.
עדי צרחה כמו איזה משוגעת. התחלתי לבכות. אורי הסתכל עלי במין
מבט אחרון כזה של חרא.
יצאתי מהדירה והתחלתי לרוץ כמו מטורף בחושך, רצתי ורצתי עד
שיצאתי מהשער של הקיבוץ נראה לי שעשיתי את זה בכמה שניות למרות
שהדירה שלי הייתה כמעט בסוף הקיבוץ.
מחוץ לשער נסעה מכונית לכיווני בשיא המהירות ראיתי אותה מתקרבת
אלי אז רצתי לכיוונה בכול הכוח שיכולתי וגם אני בשיא המהירות.