[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







תיאודורה ג'יימס
/
בג'ינס הכחול

הוא עמד עם חיוך מטופש על פניו, והיא עמדה מולו, במרחק חמישה
צעדים.
הוא לבש את הג'ינס הכחול שהיא אהבה, הג'ינס שהוא ידע שהיא
אוהבת, הג'ינס שכל הבחורות אהבו. וחולצה שחורה, כזאת שצמודה
מספיק בשביל להשוויץ בשרירים שלו, אבל לא צמודה מדי כדי שיראה
שמנסה להשוויץ. הוא ידע איך להתלבש, אין מה לומר. והיה לו גוף
שנראה טוב כמעט בכל דבר.

אז הוא עמד מולה, עם החיוך המטופש.

היא לבשה את השמלה השחורה, שהייתה צמודה לצוואר אבל חשופה
לגמרי בגב. הוא אהב את השמלה הזו. בין כל הגברים שהיא הייתה
איתם, הוא היה היחיד שנדלק מלראות גב. הוא היה משתגע כשהיא
הייתה הולכת עם מחשוף מקדימה. רק את הגב הוא רצה לראות. טוב,
לכל אחד יש את הסטיות שלו.
אז הוא עמד מולה, בבגדים שנראו לה טוב, והיא עמדה מולו, בבגדים
שנראו לו טוב. היא יכלה לראות לפי העינים שלו מה הוא חושב.
גבר, לא כל כך קשה להבין.
טוב, נכון שפעם היא הייתה קוראת אותו לא נכון, אבל זה היה פעם.
היא למדה. אם טועים פעם אחת באופן מספיק, לומדים, והיא הייתה
גם עם מספיק גברים בשביל לקבל דוקטורט.
והוא ידע את זה.
מי הוביל אותה לשם אם לא הוא?
פעם אחת היא קראה אותו לא נכון, וזה מה שקרה.
אז עכשיו היא למדה, ועכשיו היא ידעה, ועכשיו הוא יכל לבחון
אותה כמה שרצה. היא למדה, והיא ידעה, והכל זכרה. הפעם הוא לא
יתפוס אותה לא מוכנה.

"את נראית טוב."

מיד מתחיל? טוב, ציפתה ממנו לזה. הם לא התראו כבר המון זמן.
שמונה חודשים, ארבעה שבועות, ויום. לא שהיא ספרה או משהו.
דווקא כן.
אבל היו לה סיבות טובות לספור. הוא לא ידפוק אותה שוב. לא כמו
הפעם ההיא. היא ידעה שהם יפגשו שוב.

"אתה חושב?"

היא ידעה מה להגיד. לימדו אותה. ועכשיו הם עמדו, כמו שעמדו
פעם, כשהוא הלך, והדבר האחרון שהיא ראתה היה התחת שלו בג'ינס
הכחולים, צועדים לעבר הדלת. היא לא ציפתה לזה אז. ילדה, מה
מצפה ילדה מגבר שאוהב אותה? היא לא יכולה לצפות לזה. אבל אחרי
הפעם הראשונה שזה קורה, לומדים, מתחנכים.
ועכשיו הם עמדו פה, אחד מול השניה.

הוא חייך. הוא ידע שהוא לא אמור להגיב. כנראה שגם הוא רקד את
הריקוד הזה יותר מפעם אחת אחריה. אבל היא לא תיתן לו להוביל
הפעם. היא ידעה בדיוק לאן הם מתקדמים.

"תקשיבי, אני יודע שעבר המון זמן מאז שנפגשנו, מאז הפעם ההיא,
אבל..."

לא יכול לסתם את הפה, מה? טוב, עכשיו ההתנצלות הקלאסית, הקטע
של "אני יודע שהייתי בן זונה, אבל בפנים אני בעצם רק ילד רגיש
שצריך אישה טובה שתטפל בי ותאהב אותי ותפנק אותי ותעצב אותי
לגבר שהיא יודעת שאני באמת". כמה לא צפוי. עכשיו אתה רוצה את
התשובה שלך. לא, לא האישה הפגועה שתודיע כמה כאב לה, זה יחסל
הכל. אתה רוצה את הזונה.

"למי אכפת מהעבר? מה שהיה היה."

לא נראה טוב על הדף, אבל כשאומרים את זה בטון הנכון, עם האיפור
הנכון והגוף הנכון ונשימה בדיוק ברגע הנכון, והכל בסדר. אז היא
חייכה. והמבט אצלו השתנה. לא רק שהיא לא תעשה לו סצנה, אולי
הוא אפילו יקבל זיון אחרי הכל. מעניין אם היא כמו שהייתה פעם.
היא חייכה בראש שלה וכמעט צחקה לו בפרצוף. כשהייתה זונה במיטה
בשבילו, לא הספיק לו. היא הייתה עושה הכל, כל מה שרצה, יורדת
לו, מוצצת, נושכת, מלקקת, רק שיתייחס אליה קצת יותר טוב מזבל
אחרי שהכל יגמר. אחרי שהוא יגמור. גבר, מה את מצפה? אז עכשיו
הוא לא זיין אותה כבר כמעט שמונה חודשים, ארבעה שבועות, ויום.
ולמרות שלא היה שום ספק שהוא זיין המון במקומה, תמיד יש געגוע
לזיון טוב, במיוחד אם היא הייתה עד כדי כך נואשת אז. אבל הוא
לא ידע שהיא כבר לא. איך יכל לדעת? גבר טיפוסי.

"אני שמח שגם את חושבת כך. ידעתי שהתבגרת מספיק לשים שטויות
כאלה מאחוריך."

מאמי, כשגבר אומר ידעתי שהתבגרת, זה אומר שהדיאטה עבדה והגוף
שלך נראה טוב יותר מפעם. כמו הכלבים של פבלוב, בשר על העצם
ותראה אותם מזילים ריר. לפחות כלב גם מתחנף אליך אחרי שקיבל את
מה שרצה. לא כמו גברים. יתחנף אליך רק בפעם הבאה שירצה את העצם
המחורבנת שלו.

"אני יודעת שאני התבגרתי... אתה, אתה נראה טוב, בדיוק כמו פעם
קודמת."

קצת מחמאות. זה לא הכרחי, אבל כיף לראות את העינים שלהם
מזוגגות. לא, אין סיכוי שמישהי כמוני תרצה מישהו כמוך, אבל
תראה, אם אני אשחק מספיק זמן, אתה אפילו לא תשים לב שכלום לא
קרה ועוד תנשק לי את הרגלים שנתתי לך להגיע עד לפה.

הוא התחיל להתקרב.

היא לא זזה אחורה. רק שינסה. שמונה חודשים, ארבעה שבועות,
ויום, כל מה שהיא עשתה זה לחשוב על הרגע הזה. לשמור על מבט
מעוניין, והוא לא ישים לב לשום דבר אחר. זה דבר אחד טוב
בגברים, כשהם חושבים שיש להם סיכוי לזיין, רעידת אדמה לא תסיח
את דעתם.

הג'ינס הכחולים צעדו לעברה.

עצוב שהוא נראה כל כך טוב במכנסיים האלה. נכון שהיה לו גוף טוב
גם ככה, אבל הג'ינס, היא הייתה בטוחה שהם עשו משהו. איכשהו, הם
שיפרו את מה שהיה כבר כל כך טוב. תמיד אהבה את הג'ינס הכחולים
האלה. מעניין כמה בנות אחרות כבר ראו אותו בג'ינס. כמה בנות
אחרות כבר הורידו ממנו את הג'ינס.

הוא נצמד אליה והתחיל לנשק את הצוואר שלה.

הוא באמת חשב שהם הולכים להזדיין. תסמכי על גבר שלא חשוב מה
יעשה לאישה, הוא חושב שאם יעשה את הצעדים הנכונים, הוא יקבל
זיון. שמענו. לא חשוב מה עשיתי, אם אני הולך גם הג'ינס
הנכונים, היא תרצה אותי. חמוד, רק גברים חושבים עם הזין. שלא
תחשוב שנשים לא חושבות עם הדיאגפרמה, אבל אצלנו השכל ממוקם
בראש ולא נמוך יותר, אז אפשר להשתלט על הדיאגפרמה במקרי חירום.
ועד כמה שהוא נראה טוב בג'ינס הכחולים שלו, היא יכלה לשלוט על
עצמה טוב מאוד. שמונה חודשים, ארבעה שבועות, ויום, לימדו אותה
טוב מאוד איך לשלוט בעצמה.

היא דחפה אותו אחורה, לעבר כיסא.

הוא בטח חשב שהיא משחקת איתו, שהיא רוצה להראות לו כמה
מהטריקים החדשים שהיא למדה, בזמן הזה, אחרי שהוא עזב אותה.
רוצה לשחק, חמודי? קדימה.

היא העבירה את היד בשיער שלה והוציאה את הגומיה.

הוא תמיד אהב לראות נשים משחקות עם השיער שלהן. אלוהים יודע על
איזה שטויות הם מגיבים. הוא הסניף את הגומיה, והיא התחילה
להתקרב אליו, בנעלי העקב השחורות שלה, מנסה לא להתפקע מצחוק
בפרצוף שלו. תודה לאל על הג'ינס הכחולים או שהיא לא יכלה
להישאר רצינית. היא העבירה את ידיה על הכתפיים שלה והתיישבה
בחיקו. עוד קצת, והכל יהיה מוכן. היא התחילה לרקוד בעדינות,
מורידה את השמלה מהכתפיים לאט, יודעת שזה מטריף אותו.

בין השיער הפזור שהריח כמו קוקוס, כמו תמיד, לבין השמלה שמצאה
את דרכה לרצפה, הוא לא יכל לראות את הסכין שהיא החביאה
בחוטיני. וזה טוב. אולי הוא לא ראה מה קרה, אבל הוא בטח הרגיש.
היא ניקתה את הסכין מטביעות האצבע שלה והדם על הידית, וזרקה
אותו על השטיח, ליד הג'ינס הכחולים, שהתחילו כבר לשנות את צבעם
מהדם שנספג. זה ילמד אותו לא לנסות לזיין. למרות שעכשיו, לא
נראה שיהיו לו הרבה אופציות.

היא לבשה בחזרה את השמלה, שמלה השחורה שלא רואים עליה כתמים,
השמלה שהוא כל כך אהב, צעדה מעל הגופה, וצעדה לעבר הדלת.

וזו הייתה הפעם הראשונה והאחרונה שהיא ראתה את הג'ינס הכחולים
ההם, מאז שהם יצאו מהחדר, לפני שמונה חודשים, ארבעה שבועות,
ויום.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
הכנעו! לעולם לא
תוכלו לנצח
אותנו, בני
אדם!!




פוקי מלך
הגרבילים


תרומה לבמה




בבמה מאז 17/5/03 2:53
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
תיאודורה ג'יימס

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה