ליטוף השחר המפציע
על שיבת הבוקר מודיע
מצית לאט את השמיים
מלהט את העננים בעצלתיים

רחש רוח בדשאים
רכילות של טל בקרים
ציוצים מלבבים
ציפורים, ציפורים

קרני ירח חשוכות
מחווירות, מחווירות
בורחות ומסתתרות
באפלולית הלילות

הינשוף עומד יתום
על ענף גזום
קריאתו מתקרבת לסיום
לך לישון, לך לישון

והאור מתפשט
בקרניו - את הטבע מקשט
והצל - ממהר, ממהר
להספיק להסתתר

אין שום צל של ספק
כמה קל! על חיוכך להתרפק,
להיזכר בבת הצחוק הנהירה
שכל פינה היא מאירה

וכל מקום וכל לב
מי לה יכול לסרב?
אך האם הנר בלילות
יודע כמה אור קרניו מפיצות?

ומעיין זך נובע
האם על כל צימאון
וכל קמל לשון
שהרוום - יודע?

האין זה פשוט לגלות
את אלו העובדות?
את אור הנר תמיד אנו מחפשים
ואת מי המעיין הזכים,

איננו מודים להם אף פעם
ואף איננו מטים אוזן לרוחם,
אך את לא נר ולא מעיין
בטבעיותך התעלית עליהן מזמן.

ואת - בשנתך
לאן כוונו
פעמי שיטוטך?
האם ייתכנו

חלומות יותר יפים ממך?
וליטוף עדין משל קולך?
לא ייתכן כי במקום אחר
אושר כל-כך גדול מסתתר!