מיכל גונן / החדר |
מיטה מעץ שנרקב.
דלת שחורקת כל פעם שמשב רוח מצליח להגיע אליה,
למרות ששום דבר לא מאוורר את המקום הזה.
כל כך מצחין שם,
כל כך הרבה דם שנשפך,
על הרצפה,
המחורצת.
שלוליות של דמעות,
ותמונות,
קרועות,
גזורות,
שלהם.
בראשה.
ולמרות שהאור לא עובד שם ממזמן,
הן עדיין בוהקות
שם
בחושך
המוחלט.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|