יום שישי בלילה, או יותר נכון, יום שבת לפנות בבוקר.
אני נכנסת לדירה ובכניסה, ליד הדלת, מחכה לי המראה.
מבט אחד על פני הפצועות מליל שישי ואני יודעת שפניי מועדות
למקלחת.
אחרי לילה קשה כזה אני חייבת להתנקות, מה שעברתי מלכלך כל כך,
אני לא יכולה לתאר עד כמה הרגשתי טמאה ומלוכלכת.
אני חייבת להתנקות לפני שאני מתפרקת לאלפי רסיסים קטנטנים
שילכלכו לי את רצפת השיש הלבן שבסלון.
פתחתי את הברז, נותנת למים להתחמם קצת לפני שאני נכנסת.
מים חמים מנקים טוב יותר, כך כולם אומרים, או שאולי זו רק
הסבתא הפרטית שלי.
נכנסת לתוך המקלחת, פותחת סבון נוזלי חדש ומתחילה להציף את
עצמי בבועות סבון, בועות ניקיון קטנות.
עומדת מתחת לזרם המים שכבר החלו להעלות אדים-בדיוק כמו שאני
אוהבת, אבל הפעם שנאתי את המים. תיעבתי את העובדה שהמים לא
יכולים לחדור לתוכי ולשטוף את כולי.
כבר ממזמן הבנתי שלהסתבן בעזרת היד לא נקרא להתנקות אלא רק
ללטף את העור כך שהתחלתי להיעזר בסקוצ'.
הסקוצ' פצע קצת את עורי אבל זה לא הפריע לי, לפחות אני מתחילה
להתנקות מכל הלכלוך שהלילה הזה השאיר עליי ועמוק בתוכי, מילא
כל חור בפסולת תוצרת אדם ובדרך יצר חורים חדשים.
לאחר התייאשות קטנה מהסבון, וגם בגלל העובדה שנגמר בקבוק הסבון
כבר קרץ לי הרעיון לצאת מהמקלחת. סובבתי את ראשי כרוצה לצאת
ושם הוא עמד, כהרגלו בפינה רק חיכה לי. אז לקחתי אותו.
שפכתי עליי רוב תכולת בקבוק האקונומיקה כאילו אלו היו מי
מעיין. התיישבתי על אריחי המקלחת.
רוקנתי את מוחי ממחשבות וכל מה שעבר בראשי הייתה ההרגשה הזאת
של האקונומיקה שפשוט נספגת לתוך העור אל מחזור הדם, עוברת בין
כל הגוף ומעבירה אווירה של נקי.
אבל יש חלק בי שעדיין אינו נקי, שמלוכלך, טמא.קטנטן. שאין מה
לשפשף בכדי לנקותו.
הלב שלי מוחבא עמוק בתוך הגוף.
הלב שלי כבר הצטמק לו וכמעט שאבד בין כל האיברים.
מדי פעם, כשהייתי ממש צריכה, הייתי מתאמצת ומרגישה איפה הלב
שלי עכשיו.
רק אני הכרתי את עצמי, או יותר נכון רק אני הכרתי את עצמי בדרך
שהייתי רוצה שאחרים יכירו ויראו אותי.
אז ידעתי, ידעתי איך להגיע ללב שלי.
נטלתי בשתי ידיים את בקבוק האקונומיקה הפתוח ולגמתי ממנו.
לאחר מכן חזרתי לשבת.
האקונומיקה חדרה אליי עמוק ויכולתי להרגיש איך תחילה הנוזל
עוטף את ליבי ואז באיטיות מטרפת מתחיל לחדור פנימה.
יכולתי לחוש כיצד ההרגשה הזו ממלאת ומציפה אותי.
הרגשתי בצורך הולך וגובר להקיא, אז קמתי.
לקחתי עט ודף נייר נקי והתחלתי להקיא רגשות החוצה עד שכבר לא
נותר בי דבר להוציא.
כנראה האקונומיקה מילאה לי את הלב עד שלא נותר בו מקום
לרגשות.
השכנים הזעיקו משטרה ואיתה הגיע האמבולנס אך כבר לא היה בו
צורך. כשהפרמדיק הראשון נכנס במהירות לדירה ומשם למקלחת כבר לא
נותר דבר לעשות חוץ מלקבוע את שעת המוות.

שם למעלה יש את האור הלבן הגדול, זה הלבן הכי טהור בעולם!
כלומר...בעולם הבא!
אני חושבת ששם נקי יותר.
אני מקווה ששם נקי יותר.
אני מאמינה ששם נקי יותר והם אפילו לא נעזרים באקונומיקה.
ובינתיים, אני בדרך לשם, מתבוננת עליכם קוראים את כל הרגשות
שהלכלוך שפך החוצה, בדרך לניקיון הסופי.