הילדה שלי הביטה בעיניים נוצצות בפרפר בכף ידה,
כמה מקסים לראות ילדה כל כך יפה מחזיקה פרפר,
ולפתע סגרה את כף ידה.
יכולת לשמוע את צליל המעיכה.
לאחר מכן היא פתחה את כף ידה שוב, הביטה בפרפר ,
הפכה את כף ידה, הפילה את הפרפר לרצפה ודרכה עליו.
כשקיבלה רשיון נהיגה,
הפכה לאחת מאותם נהגים שדורסים חתולים.
היא אפילו היתה מסוגלת לעצור לצפות בהם בפרפורי מוות אחרונים,

אני דווקא אוהבת חתולים.
היא אהבה כלי נשק, בדיוק כמו אביה.
בכל מטווח, היא השתעשעה ברעיון שהיא יורה באדם אמיתי.
לצבא לא גויסה בגלל סעיף פסיכולוגי.
אותו אקדח בו הרגה דמויות מטרה,
היא הרגה גם את האדם שרצתה לראות גוסס יותר מכל-
את עצמה.