כשחזרתי הביתה היה לי רעיון
להצטלם בתור ישו על הצלב
על המיטה עם כפות רגליים צמודות.
דיברנו באוטובוס
אחרי הסערה שהשארנו
ניסיתי לאסוף שברים ואת לא זכרת
איך מחברים אותם.
דיברנו בידידות עד
שנפרדנו בידידות
וכשניתקת התקשרתי לחבר שלי וסיפרתי לו
שדיברתי אתך
כאילו הייתי גאה בזה או משהו.
דיברנו באוטובוס על הצבא שלך והמשכורת
דיברנו על הופעות שהלכת ועם מי
גיליתי שקוראים לו שחר.
סיפרת שהצבא מגדיל לך את המשכורת
כי את לא אוכלת בערב
גיליתי מחדש אדישות
כשאת מספרת עלייך.
וכשהאוטובוס הגיע לצומת ביל"ו הערתי את החייל מאחוריי
אבל הוא לא ירד. במקום זה הוא התקשר לחבר שלו
וסיפר לו כמה שהוא שפוך. (גם לו קראו שחר..)
האוטובוס החל להאט אל תוך רחובות
שכבר החשיכה, עד שנעצר בתחנה המרכזית.
אני ירדתי
והתחלתי לחשוב
על להיות ישו
עם שתי כפות רגליים צמודות
ומסמר מדויק שעובר דרך שתיהן
בול באמצע.




"אהובתי מצאה לה בית
אהובתי שהתבגרה"

(אהובתי- עמיר לב)