שהסתיימה ברכת הלבנה הבנתי שאני לא יכול יותר.
מוצאי שבת, מדרכות אחרי הגשם, החלטתי להאריך את דרכי הביתה.
טיפות ספורות כנמשים על מכנסי הבז' שלי, ידיים בכיסי המעיל,
הליכה מהירה לשום מקום.

עצים אוהבים גשם.
לוקח להם זמן להיפרד מהטיפות.
אם תעזוב הטיפה, תעלם האהבה?
לעלים יש שתי אפשרויות, או לעוף או ליפול לאדמה.
גם לטיפות יש שתי אפשרויות,
או ליפול על עלה,לחבקו ולהיספג בקרקע, או להאסף להמון טיפות
בים באגם או בשלולית.
גם העלים וגם הטיפות אינם בוחרים לאן.

ואני, איני עומד במקום כעץ ואיני נופל מהשמיים כטיפה.
אני בוחר לאן.
אז מדוע להאריך את הדרך, כשיודעים היכן הבית?