רוב האנשים ידלגו על היצירה הזאת
כמו שאני דילגתי על כל היצירות החדשות
רוב האנשים רק ירפרפו ביצירה
כמו שאני רק רפרפתי ביצירות החדשות

רוב האנשים יראו אותי בוכה וימשיכו ללכת
בדיוק כמו שהחברות שלי עושות
רוב האנשים יראו אותי חיוורת ולא ישאלו איך אני מרגישה
בדיוק כמו החברות.

רוב האנשים לא יכירו אותי לעולם
כמו שכל האנשים כבר לא מכירים אותי יותר
רוב האנשים לא יבינו את משמעות השיר
כמו שאף אחד לא מבין אותי.

אז למה אני כותבת פה?
לא יודעת.
אולי התקווה עוד לא נעלמה
אולי אני עוד מחכה
לזה שייכנס
לזה שייקרא
לזה שיאהב
לזה שימחה את הדמעה
לזה שיבין ולא ישפוט
לזה שיראה אותי כמו שאני
לי.