זיוה אפטר / עננים שנמוגו |
נמוגו
גשם שאהבת אותי
טיפטף
החורף עבר במתיחות
אין סופית
קרניים של עצב
העצימו את הלילה
לשעה אחת עוד ליטפה
הרוח
והמחשבה נסקה
אך הבוקר נדד אל תוך הערב
באבק יבש של דממה
ואתה לא אמרת את שלך
גם כאשר פיללתי
כי התפשרנו על טללים
והלילה דמה לנקמה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|