פנחס


פנחס היה חרא של מאפיונר, בין הגרועים ביותר בתחום. אני לא ממש
היכרתי אותו עד לאותו יום רק מכל מיני סיפורים שחבר שלי שלום,
סוחר סמים עם שם טוב ומוניטין לא רע בכלל, היה מספר בתור
בדיחות. אני זוכר שפעם אחת ממש התגלגלתי על הרצפה, שלום סיפר
שפנחס הכניס גופה לתא מטען של המכונית שלו ושכח אותה שם איזה
שבוע, במשך השבוע כל השכנים שלו כל הזמן הביאו מדבירים וכל
מיני כאלה למצוא מאיפה מגיע הריח הוא גם לא הבין למה כל הזמן
כלבים רודפים אחריו כמו מטורפים שהוא היה עובר בשכונה. בסוף
איזה שוטר עם חוש ריח די בריא מצא את הגופה ואז פנחס היה צריך
להרוג גם אותו.

בכל מקרה אותו יום בשעה די מאוחרת בלילה הייתי די מופתע לשמוע
את הנקישות בדלת לפתוח ולראות שם שני אנשים עומדים, לבושים כמו
שני נגני חתונות מחייכים אלי , שלום אמר לי ערב טוב כאילו
אנחנו מדברים על איזה שש בערב ולא על שתיים וחצי לפנות בוקר,
הוא הציג לי את פנחס והצביע עליו כאילו הוא מוכר אותו או משהו
כזה.
מאוד רציתי לסגור את הדלת ולחזור למיטה אבל אי אפשר ממש לסרב
לבן אדם כמו שלום במיוחד שאתה יודע שהוא כל הזמן מסתובב עם
גלוק 21 ומספיק כדורי הולו פוינט בשביל לצאת למלחמת עצמאות
קטנה. מאחר שבאותו רגע לא היה לי ממש חשק להתפזר לכל מיני
חתיכות או להיות מרוח על הקיר הזמנתי את כולם להכנס והכנתי להם
ראסטי נייל עם הרבה מאוד קרח. אחרי שהבאתי לכל אחד מהם כוס
נכנסתי לחדר השינה לבדוק את מאיה לא התעוררה במקרה, זה יכול
להזיק מאוד לקשר בחיתוליו כאשר הפרטנר שלך מגלה פתאום באמצע
הלילה שני מאפיונרים בסלון מחייכים כמו שני כלבי פודל עזובים
שמנסים למצוא בעל בית חדש. מאיה היתה ישנה כמו ציור של ואן גוך
ושאני נכנסתי היא מלמלה לעצמה איזה משהו, יצאתי החוצה וסגרתי
את הדלת טוב, טוב.
"שמע אחי אתה חייב לעזור לנו, תבין לא הייתי פונה אליך במצב
רגיל זה פשוט שפנחס הצליח לסבך את עצמו בצרה די מחורבנת ואתה
הסיכוי הכי טוב שלנו, אף אחד לא יחפש אצלך, אין לך שום קשר
לדברים האלה."
אני בתור אחד שלא ממש שמחתי להיות סיכוי ובטוח שלא סיכוי אחרון
(מה שנתן להכל מימד של אחריות ומחוייבות), הייתי לא מרוצה בכלל
והנהנתי בראש כאילו אני מבין על מה שלום מדבר.
ואז הוא זרק את הפצצה " אני צריך שתשמור על פנחס איזה שבוע או
שניים, עד שכל הסיפור שקרה איתו ירד קצת מתחת לאדמה"
היה משהו מפוקפק בביטוי, "מתחת לאדמה"
" אסור לו לצאת מהבית ואסור לך להגיד לאף אחד שהוא נמצא אצלך"
אני בכלל לא הייתי מרוצה מכל העניין, ידעתי שאין לי כל כך הרבה
ברירות, אבל בכל זאת ניסיתי
" שמע זה לא שאתה נותן לי עכשיו מזוודה עם כסף ואני צריך לשמור
עליה, זה בן אדם אני לא יכול פשוט לדחוף אותו בארון ולשכוח
ממנו,אתה מבקש ממני לעשות בייביסיטר למאפיונר ובדיוק התחלנו
עכשיו, נו אתה יודע, אני ומאיה, זאתי מהסופר מהמדף של
הקורנפלייקס. ואני לא בטוח בכלל שהיא תשאר אחרי שהיא תראה את
פנחס מנסה להשתקם אצלי בבית"
שלום הוציא את הגלוק שלו והתחיל ללכת לכיוון חדר השינה.
" אז אין לנו בכלל בעיה אפשר להיפטר ממנה"
אחרי שחטפתי שני התקפי לב קלים יחסית זינקתי לכיוונו וניסיתי
למנוע ממנו להתנקש באחת הבחורות הכי מדהימות שפגשתי בחיים שלי,
שלום צחק.
" נו נראה לך שאני הולך להרוג אותה מה אני פסיכופט או משהו
כזה, סתם צחקתי, הוא אמר בקול שהיתה בו שקיפות של מראה"
" זאת לא בעיה בכלל תגיד לה שפנחס הוא איזה חבר ישן שלך מתקופת
הצבא. לא יודע מה, שהייתם יחד בגולני או משהו כזה, והוא בדיוק
נפרד מאישתו ובא אליך עד שהדברים קצת יסתדרו לו בראש"
שלום סיים להגיד את מה שהיה לו, הביא שלוק ארוך שסיים את כל
הראסטי נייל שנשאר אצלו בכוס ויצא מהדירה, משאיר את פנחס בוהה
בכוס שלו ואותי ממלמל בשקט שהייתי בכלל בנח"ל.
ככה שלום היה חותך דברים לא סתם הוא היה מאפיונר מוצלח.
אחרי חצי שעה שאני כבר סיימתי למלמל על הנח"ל ועל כמה שחבל
שמאיה תקח את הדברים שלה ( את כל מברשת השיניים שהיתה מונחת
שם), ותסתלק. ופנחס... פנחס כבר הבין שאת הראסטי נייל צריך
לשתות וסיים את הכוס, החלטתי לפעול.
" שומע פנחס אתה תצטרך לישון היום על הספה פשוט יש פה מישהיא
אז המיטה בחדר תפוסה, בסדר?"
פנחס הנהנן בראשו, היה לו ראש נורא גדול ושיער צפוף כמו צמר
פלדה. נכנסתי בשקט לחדר והוצאתי איזה סדין ישן שפעם היה נמצא
באוטו בשביל הים, אמנם אירחתי (בניגוד לרצוני), מאפיונר בבית
אבל עדיין לא הייתי חייב לתת לו טיפול של בית מלון.
את הסדין זרקתי ליד פנחס שעדיין ישב שם עכשיו משחק בקובייה
הונגרית שקניתי פעם בשוק הכרמל בדוכן של צעצועים, לא ממש רציתי
לקנות אותה אבל המוכר, מין טיפוס מוזר, הציק לי נורא ובכל מקרה
היא עלתה בסך הכל ארבע שקל אז לא היה איכפת לי.
הוא שם את הקובייה על השולחן וקם בשביל לסדר לעצמו קצת את
הספה, פנחס הוציא מהספה את כל הכריות של המשענת פרט לאחת שבה
הוא השתמש בתור כרית ופרס את הסדין.אחר כך הוא המשיך להתעסק עם
הקובייה ההונגרית.
אני כבר התחלתי להיות די עייף והתחשק לי לחזור למיטה, במיוחד
לאור העובדה שפתאום נזכרתי שמאיה נמצאת שם, עם כל הנעימות
שהיתה כרוכה בזה.
"טוב שיהיה לך לילה טוב"
בשקט מילמלתי לעצמי שאני מקווה שבאמצע הלילה הוא לא יחליט
לרצוח איזה מישהו ולהכניס אותו בטעות למקרר.
" לילה טוב, ותודה רבה אתה באמת אחלה גבר כמו ששלום סיפר עליך"
אמר פנחס בלי ממש להזיז את המבט שלו מהקובייה ההונגרית.
אני נכנסתי למיטה וחזרתי לישון, אחרי שעה התעוררתי מצעקות של
קול נורא עבה. די נבהלתי וקפצתי כמו מישהו שרוצחים לו עכשיו
אישה בסלון, גם מאיה התעוררה, אבל היא רק חייכה אלי מין חיוך
חמים וחזרה לישון כאילו זה מובן מאליו שבארבע לפנות בוקר
שומעים צעקות כאלו.
במקביל אני קפצתי כמו טיל לכיוון הסלון, בדרך נתקלתי בפינה של
המיטה ודי נמרחתי על הרצפה, לרוע המזל שולחן קפה קטן דאג לעצור
את הנפילה שלי והתנגש לי בראש, קמתי עצבני ומהר מאוד נזכרתי
שלמרות הכעס האמיתי על השולחן צריך להגיע לסלון. רצתי לסלון
בצורה יותר זהירה וראיתי שם את חיים יושב ישיבה מזרחית על הספה
צופה במין אופרה, אחרי שהצלחתי להוציא את הלב שלי מבין השרוכים
של הנעליים הסתכלתי קצת על הטלוויזיה, בשלב הזה עדיין לא
החלפתי מילה עם פנחס שישב שם מרוצה מעצמו, לא מופתע בכלל שהרגע
קפצתי לו (בניתור שלא היה מבייש את קרל לואיס) לתוך שדה
הראייה. היתה שם בחורה שמנה מאוד, כזאת שאם היית מחפש במילון
הגדרה לשמנה היתה מופיעה תמונה שלה עם מסגרת מזהב, את הבחורה
הזאת הלבישו במין שריון עור חום שאולי מתאים על קייט מוס, מה
שהסביר קצת את הקול המוזר שיצא ממנה שנשמע כאילו מעבירים
חצצורה בתוך מגרסת מזון. היא החזויקה ביד קלשון בצבע אדום.
מסביבה התרוצצו וקיפצו כל מיני טיפוסים די מפוקפקים, גברים
ענקיים שלבשו גרביונים וורודים וחולצות בטן צמודות מבריקות.
בניגוד לכל התנהגות נורמאלית הבחורה השמנה היתה מרוצה מכל המצב
וחיוך ענקי היה מרוח לה על הפנים. אחרי שצפיתי עוד קצת כיביתי
את הטלוויזיה וחזרתי לחדר בתקווה שפנחס הבין את הרמז.
הייתי מופתע שמאיה לא התעוררה לגמרי מכל הרעש ורציתי לבדוק
שהיא בסדר, היא היתה ממש לא בסדר אם זאת הגדרה שמתארת בצורה
אמינה מצב של מוות, כמעט התעלפתי. קמתי והדלקתי את האור, מאיה
לא נשמה אפילו לא קצת אז הזזתי אותה והתחלתי לצעוק לה, שום דבר
לא השתנה, אז בעטתי בה קצת ועוד קצת ואחרי שנמאס לי לבעוט בה
וגם כאבה לי הרגל יצאתי מהחדר וניגשתי לפנחס, אפילו שהבן אדם
היה מפגר עדיין היה לו נסיון יותר נרחב ממני בגופות.
" שומע פנחס אני צריך את העזרה שלך באיזה משהו"
פנחס היה מאוד נלהב לעזור לי אפילו קצת יותר מידי, הוא מיד שאל
מי צריך לחסל, או איזה מכה צריך לדפוק ושאר דברים שפושעים
כמוהו חייבים שיהיו רשומים ברפרטואר שלהם. אחרי שהוא גמר לסקור
בפני כמעט את כל הפשעים שקיימים עלי אדמות ועוד כמה דברים שלא
הייתי בטוח אם הם פשעים או לא, הסברתי לו שהבחורה שישנה איתי
פתאום החליטה שהיא נהרגת ואני לא יודע מה בדיוק לעשות עם זה.
פנחס אמר שצריך לזרוק אותה לים.
" אבל אם אנחנו זורקים אותה לים יש סיכוי טוב שימצאו אותה אחר
כך"
" אל דאגה, פנחס יודע מה הוא אומר יש מקום ששמה יש צוק עם כל
מיני מערבולות למטה במים ושמה מה שהים לוקח הוא אף פעם לא
מחזיר, זה מקום שרק אני מכיר"
את מאיה עטפנו בסדין שלפני זה נתתי לפנחס (בכל זאת זה היה סדין
לים), את מברשת השיניים שלה שמרתי לעצמי. יצאנו איתה בשקט לחדר
המדרגות והעמסנו אותה על האוטו שלי, אחרי חצי שעה של נסיעה
הגענו לצוק שפנחס דיבר עליו ופרקנו.
כמובן שבדרך לצוק עצמו דרכנו על שלושה זוגות שניסו להביא ילד
לעולם בדיוק באותו ערב ובמקרה גם הם הכירו את המקום שרק פנחס
יודע עליו אבל אף אחד מהם לא הפריע לנו ממש. לעומת זאת אני
יודע שאנחנו הפרענו להם אחרת הם לא היו צועקים עלינו ואחד מהם
לא היה קם עלינו עם אלת בייסבול (מי הולך לזיין עם אלת
בייסבול?!).
מהר מאוד מאיה נעלמה בתוך כל החושך שהיה אחרי הגלים.
שחזרנו שוב פעם הפרענו לזוגות, חיים אמר לי שאם הייתי עבריין
הוא היה בוחר אותי לעבריין השנה בגלל שהייתי מאוד רגוע, אני
עניתי לו שאני בכלל לא יודע שיש תחרות כזאת אבל אני לא מעוניין
להשתתף.
הגענו לבית, בחדר השינה היה עדיין את הריח של מאיה עם השמפו
הנעים הזה, יצאתי מהחדר והכנתי לשנינו כוס קפה שחור, חיים אמר
שאולי היינו צריכים לקחת את מאיה לרופא.




עמית ארז בן 23,
גר בקריית גר משרת בצה"ל
סופרים מומלצים  : קורט ווגוט, ג'וזף הלר, טרי פראטצט, טולקין,
טרומן קפוטה