פרידה, אותו רגש כואב,
פרידה , ושוב הלב דואב.
כשבא הקור, שנכנס והכל נראה שחור.
כאשר אפור וסגריר,
יורדים לאיטם על העיר,
בליבי מקום ריק נותר,
ולא יודע מה אסור ומה מותר.
פרידה, אותו רגע שתמיד מגיע,
מתסיס, מרגיז, ולא מרגיע,
רגע עצוב,
שמותיר אותך עם זמן קצוב שעבר,
ולאט נגמר.

פרידה, שוב היא באה והולכת,
מזמזמת לעצמה שיר של לכת.
כן, כך אני מרגיש ויודע:
שאיבדתי חבר ורע.
יודע שכך זה בחיים,
שחברים באים והולכים.
אולי, אולי את צודקת,
וכל זה היה לך כמסגרת חונקת,
ובאמת מגיע לך מזל טוב על התפנית,
הצלחת להפתיע ולפגוע כחנית.
עתה יושב ואין למי לכתוב,
והלב עדיין ממשיך לכאוב.
חבל שזה מה שרצית,
קשר שרק התחיל, כך עשית.
היינו יכולים להשאר ידידים די טובים,
למרות שמן ההתחלה כיוונת אלי רובים.

כאן, עוצר ואמר לך בצער שלום,
מודה לך על הזמן שהענקת שהיה כחלום.
בתקווה שפעם תתחרטי שוב,
ושמחה ליבי יתמלא כשאראה אותך כשהביתה אשוב.
נעצר, הלאה לחשוב,
אך עטי ואני הפסקנו מלכתוב.
כי את מה שהיה לי לומר,
ששמרתי בליבי מכל משמר,
גיליתי לך במכתב,
והכל בינינו כבר נכתב.
אבל,
כנראה שהקשר בינינו נבל.
על היפה שעבר וחלף שוב יורד המסך בכבדות,
ודמעה חוצפנית תדגדג את האף ותסבול מפיצול אשיות,
חצי - העצב על שעבר ונגמר, ותשכחי שהיו גם צרות,
חצי - על האושר לאורו של מחר, ומלאה עד גדותיה בתקוות.
כי אבן, זו דרכו של עולם, שכל מה שמתחיל נגמר ונחלש,
ושמשהו נגמר, מתחיל אחר חדש.
כי החיים הם כמו נחש,
שנושך זנבו, וסובב סביב עצמו.
לא מוצא את הסוף וההתחלה,
והוא מסתובב, ולנפשו לא מוצא הקלה.
והערב יורד, השקט מסביב רוגע,
ועוברת עוד דקה, עוד רגע,
עד שהוא נופל חסר כח ומרגוע.
עוד דקה, הזמן עבר ומה שרציתי לומר, מה שהיה, מה שעברנו, עבר
ונגמר?