יעל תור / די, תחייכי כבר! |
את לא רואה אותם ממול?
הם צוחקים, וטוב להם
ביחד ככה, כמו בחו"ל
עם חיוך של קולגייט
וכוס קפה מוקצף קטנה
ואת מולם, עם המרחק
תקועה-לעד בממתינה
תחייכי, בבקשה
נו, תנסי את זה אולי
רק אל תהיי כזאת נוקשה
כי את פלדה, ועד מתי?
אז מה אם את לא יכולה?
יאללה, שימי מסיכה.
היא כואבת? היא קשה?
אבל את חייבת. את צריכה.
רע לך? חבל.
ממילא אין לך שום ברירה.
כי את פוחדת מעצמך,
וגם אין דרך חזרה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|