ארבל הכרמלי / בדרך שאני מכיר |
ושושנת גופך עטורה בשמלה אדומה,
פטמות מזדקרות של שדיים בלי חזייה,
נעליים נותרו במכונית ואת יחפה.
כל כולו של מבטך אמר שירה,
כל כולו של גופך אמר אהבה,
ואת פתחת לי שערייך אל האור
בצליל מלותייך הנשמע כפעמון.
רציתי אתך לשכב על אבן גזית עתיקה,
ללוות את גופך בגופי אל מסע
של שתיקה, ערגה, תפילה והנאה
בדרך היחידה שאני מכיר- הדרך השקופה
של חדירה עמוקה
אל נבכי נשמתך היפה
משם באה וגואה
תשוקתך הבלתי-לאה
אל גופי הקודח מחומה,
בכל מקום, בכל שעה,
בכל תנוחה
08/05/03 ©
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|