לכל בוגרי הישיבות התיכוניות למינהן - שיום לימודים רגיל נמשך
עד הלילה ולא תמיד זו הדרך. ההרגשה של להיות סגור כל היום
בכיתה - בנסיון להיות מופרדים מהרחוב. לי זה לא התאים.

במקום להיות באוויר הפתוח,
אולי בשפת הים עם החול בין הידיים,
עם ענבים או תפוח,
אבטיח קר או סברס בין השיניים.
אני פה סגור בחדר,
עם חלונות קטנים ומסורגים.
שותף לתחושת הסדר של אחרי הסורגים.
הדמיון פורח הלאה,
למקומות שהנפש מושכת.
וכאן הנפש מרגישה לאה,
והסביבה לא תמיד כל-כך תומכת.
סורגים על החלונות סוגרים,
את רוח הרחוב רוצים לחסום.
שם לא טוב אומרים,
שם יקרה לך אסון.
אך פה סגור להיות,
כל הזמן, כל עונה.
פה אני כבר לא מסוגל לחיות,
ועוברת לה עוד שנה.
במקום להיות באוויר הפתוח,
אולי בשפת הים עם החול בין הידיים,
עם ענבים או תפוח, אבטיח קר או סברס בין השיניים.