לאחרונה הכול נראה לי מעוות
עבר יותר מדי זמן
בזמן האחרון הכל נראה לי
              מעוות
היה לי קשה ורע
אני פוחדת שלא אחזיק מעמד
   הנה קרב היום
שיגידו לי "תודה, אבל לכי מכאן
נכון שניסית, אז מה?
זה חבל
גרמת לנו הרבה אכזבה וצער
עכשיו לכי מכאן
למקום בו תוכלי
להביא תועלת"

מישהו נחמד הציל אותי
בדרך לרכבת
הוא דאג שהיא תחכה
בשבילי.
באוטובוס צפיתי במשהו מוזר:
ממתי יד שאמורה לכוון
גורמת רק נזק ומנסה
להכשיל?
הילד מעד אחרי
אמו הממהרת.
כך לומדים להסתדר, כשאתה
נופל בעקבות זה
שלפניך, זה שמוביל
והילד קטן, והיא המשיכה לגרור אותו קדימה
היא בכלל לא שמה לב.
זוג שחלפתי על פניו
נראה כמתנשק,
בעצם ראיתי אותם נלחמים
בכוח, אותו מכה אותה,
אוחז בה בניגוד לרצונה
חיבוק שהופך לאונס
מצמצתי ולא,
הם בסך-הכל הסתבכו זו באהבתו של
זה. הקרבה וההכרח לאינטימיות מנעו
מהם ללכת ישר.

מוסיקה רועשת
מצלצלת באוזניי גם כשאני שקטה
אני חשה את ההתמוטטות קרבה
אין לי אף-אחד שינחם אותי
שיאהב אותי למרות הכל
הצורך להתפרק משתלט עליי
למרות שזה רק מצב
זמני, חולף.
כשרצתי לרכבת השומר צעק
לי "בואי". אני מנסה.
הגעתי באפיסת כוחות.
האיש שהציל אותי חייך לעצמו.
האם הבין את גודל הישועה שעשה?
הוא לא הסתכל עליי אחר-כך
פעם מישהו דאג לי שלא
אפול ואדרס.
אולי יהיה יותר טוב. אני באה.

מתוקנת
זה כבר לא נראה לי כל-כך
רק קצת
התפוצצות של נימים לבנים
בשמיים
אין לי איך לתאר
האפור מאוד יפה
שני בניינים עם השתקפות כחולה
זה מבריק כל-כך
בדרך לאנשהו
זה מקום מאוד סודי ועסוק
בלב ההמולה המטורפת
עצרנו להביט במבנים המרשימים
פיסת אמנות בתוך העסק המכני.
יש משפטים פשוטים שמקבלים
משמעות אחרת
כשהם ארוזים בלחן הנכון
רציתי לראות סרט אימה בקולנוע
מה זה אומר?
איך כל האנשים המעשיים בעצם עוסקים
בציור. או שירה.