זהו. הכל נגמר. אחרי תקופה ארוכה של כחצי שנה של בעיות
וריבים, תחמונים וסכסוכים ותחושה של בדידות, הכל הסתדר.
לפעמים נראה לי שאני מגנט צרות. פשוט - צרות נמשכות אלי. וגם
אקסים ונושאי הידלקויות של חברות שלי, אבל זה כבר סיפור
אחר...
הגעתי לכמה מסקנות חשובות על החיים שלי ועל עצמי אחרי כל מה
שעברתי. קודם כל, איבדתי את האמון שלי באנשים כמעט לגמרי. יותר
מידי אנשים תקעו לי סכינים בגב יותר מידי פעמים. אני לא אתן
לזה לקרות יותר. בסופו של דבר (עד כמה שזה נשמע אכזרי), כל אחד
חושב רק על עצמו.
דבר שני - הבנתי אחת ולתמיד שאף פעם אי אפשר לצאת בסדר לכל
הדעות, פשוט אי אפשר שכ-ו-ל-ם יאהבו אותך. תמיד יהיו אנשים
שיחשבו שאתה לא בסדר, ולא משנה מה תנסה לעשות כדי לשנות או
לתקן את זה.
דבר שלישי - נהיה לי עור של פיל. פעם הייתי כל כך רגישה...
הייתי בוכה המון, וזה היה מאוד כואב. עכשיו למדתי שאנשים הם
פשוט ככה, לא חושבים על רגשות של אחרים לפעמים ולכן לא צריך
לקחת ללב כל דבר. היתה לי תקופה ארוכה מאוד של כאב, אבל עכשיו
היא נגמרה. יותר אני לא מרגישה לבד. יש לי המון חברים קרובים
ששוררת ביננו אהבה הדדית. אין לי יותר חברויות מותנות, ואף אחד
לא נותן לי את ההרגשה שהוא עושה לי טובה שהוא חבר שלי... אנשים
שאיתי לא מתביישים להראות לי אהבה בהרבה צורות, ולא מפחדים
להעלות לי את הביטחון כי הם יודעים שזה לא עולה לי לראש.
ולמרות הכל, למרות שאני כבר לא רגישה ולא אכפת לי מה שאנשים
אומרים, ולמרות שאני לא סומכת על אף אחד, חברים שלי זה הדבר
הכי חשוב שיש לי. לעולם אני לא לוקחת אף אחד כמובן מאליו, ואם
אני נותנת למישהו הרגשה כזו בטעות אני ממהרת להתנצל.
ולמרות שיש אנשים מסויימים (ודי מעטים למען האמת) שלא אוהבים
אותי וחושבים שאני רעה ופוגעת באנשים בשביל הכיף, אני משלימה
עם זה, אני מסתכלת על הצד החיובי, האנשים שכן אוהבים אותי. ולא
אכפת לי מה שאנשים שלא אוהבים אותי חושבים עלי, כי אני שלמה עם
עצמי, ויודעת שאני לא בנאדם רע. ושאיפשהו שם יש לי אפילו לב די
טוב.
תודה על ההקשבה והסבלנות...