אביטל אובטרכט / ילדה לבדה |
יושבת לבד ודמעה לה זלגה.
על לחייה, על שפתיה,
כל- כך מרים הם חייה.
אנשים עוברים בלאט
ומסתכיל על היצור הקט.
היא יושבת על הרצפה ופניה שמוטות,
האיפור מרוח על לחייה היפות.
בבית אף אחד לא גר,
הוא אפל ומלוכלך - כבר לא מואר.
והילדה לבדה יושבת בחשכה
כשעל פניה זולגת דמעה ועוד דמעה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|