הלכת ללחום,
מתת כגיבור,
לב אוהביך שאבת עד תום,
סוף שלך איננו הסוף.
בבואת האין נשקפת מחלונות הראווה,
חורי עיניים נפערים אצל בני המשפחה,
אפשר לראות רחוב המתאבלים
עד נצח הקווים.
כל הרחובות זוחלים לבתי הקברות
בהם מתפקע הצבע הירוק,
אך בלב השחור משחור
רק קריאת: "אולי תוכל לחזור?"
מלאכים שומרים על הכניסה,
ואולי גם על היציאה?
כל-כך קרוב הייתי אליך,
כמו באותה עמדה שלא סוככה עליך.
באתי להניח עצמי לידך לרגע,
למצוא בפעם האלף הסבר משכנע
למה נגזר גורלך להיטמן
עוד בטרם הספקת להזדיין ?!
06/05/03 © |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.