החיים אחרי הצבא, בתור צעיר מובטל, ממש חסרי תכלית, אם לא
עושים איתם משהו. כמו עבודה, לימודים או טיול. משהו מוזר שקרה
לי זה לחפש את הגלידה של אנדרה בראשון, כשבכל מקרה יש גלידה בת
זונה איפה שאני גר, ממש בת זונה ,עם טעם במבה אדומה פיצוץ.
בכל מקרה, שלושה חברים שלי ואני נסענו לראשון (לציון), לחפש את
אנדריי. אני עדיין לא יודע אם הוא רוסי או ארגנטנאי, אבל מה זה
משנה. הגענו לאזור עם מלא אורות ניאון כאלה ורודים ושאלנו את
השומר שלא ממש הבין איפה אנדריי, כמובן הוא היה עולה חדש כי מי
יעבוד כשומר בחוץ, חוץ מעולים חדשים מברית המועצות. הוא ענה
משהו לא מובן, ספאסיבה אחי, האמת שלא ממש היה אכפת לנו חוסר
מעש וזה שקמים כל יום בצהרים יכול באמת לגרום למוח שלך לגלוש,
במיוחד אם בשאר היום אתה בוהה במחשב וחושב, וואלה אולי אכתוב
סיפורים כמו פעם כשהיה לי השראה ולא סתם יומן על חברים שלי
ועלי (מה?).
בכל מקרה, החלטנו לקפוץ לאיזה קניון באזור. גם שם היה שומר
בכניסה, הפעם ישראלי לגמרי עם כובע כזה של שוטר. שאלתי אותו אם
הוא חייב לשים אותו והוא עשה לי פרצוף של מתאבל (נו, לפחות יש
לו עבודה). למרות שאתם יודעים כמו מה הוא נראה עם הכובע..
עלינו במדרגות הנעות, תוך כדי סקירה של הבחורות באזור, שכבר
קיפלו את העסק שלהם כי לא כולם מתעוררים מאוחר כמונו. אבל
אנחנו רצינו גלידה, הגענו לגלידה שם בקומה העליונה וזה בכלל לא
מה שציפיתי - המוכר היה זקן מגעיל כזה, כועס כזה, עצבני "נו,
מה אתם רוצים" אתם יודעים איך זה עם גלידות צריך לבחור ולשאול
וכל מיני שאלות עולות לפני שקונים גלידה, למרות שזה סך הכול
גלידה. הזקן היה כל כך מגעיל ומטומטם שאני החלטתי לוותר על
התענוג ולחסוך לי כמה שקלים רק כדי לא לממן את הטרח הזה.
בסוף הגלידות יצאו לא משהו ורק אחד הח'ברה שקנה גלידה אמריקאית
יצא מרוצה.
אז מה אתם מחפשים פה פואנטה, אין פה אחת כזאת. ואולי בעצם יש,
מוכר גלידה או מוכרת צריכים להיות סבבה מגניבים ואם אפשר לתת
טעימות מהגלידה שלהם.
כמו שאומרים "חייך והחיים יחייכו אליך חזרה!"
בתאבון!