לא רוצה להטיף מוסר רק לספר מה שאני מרגיש. כל הפחדים
והאימה. כי אין לי רצון אחר מלחיות בשקט ובהבנה וזאת המדינה
היחידה בעולם בה זה עלול להתרחש...  


אני מהזן הנכחד
אני מהאחרונים שמוכנים לחיות
לא רק למות בשביל מולדתם

אני מאלו שעוד נשארו בגב זקוף
וראש מורם
למרות שכל גופם נשרף בדמעות

מאלו שלא יעלמו בשקט לתוך הלילה
ולא יברחו בחיפוש אחר דממה
לא יקברו את ראשם בקרקע
ולא יאבדו את צלם אנושיותם

מאלו שלמדו מטעויות ההיסטוריה
ומוכנים לעשות חדשות

מאלו שיודעים את סבל עמם
ולא מוכנים שישוב

אני עוד ממעטי המעט בעם ישראל
שיתנו את נפשם ממול לדגל
לא בשביל כבוד
ולא בשביל התהילה
ובוודאי לא בשביל בצע הכסף שמוצא
אלא רק מסיבה אחת
לילדינו אין מקום אחר בו יחיו ללא פחד
אלא בישראל ארצנו היחידה
לא משנה כמה מצבה גרוע עכשיו

אני מהזן הנכחד
שנעלם מהעולם
וזה מה שמפריע לי יותר מכל
העלמותו של זן כל כך מיוחד...    

נכתב ב 4.13.2003 בעקבות חיבור שנכתב ע"י שחף חופשי
מקווה שדעתי לא תשתנה