קראתי לבן שלי אורי לפי שירה של רחל.
הוא דווקא לא נולד שחור תלתלים ונבון. הוא היה בהיר שיער והאמת
קצת איטי. יותר נכון מאוד איטי.
שלא תבינו אותי לא נכון, אני מאוד אוהבת את אורי, רק ש.. חשבתי
שהוא יהיה קצת שונה.
אורי נולד בחורף לפני שלוש שנים. מיד ראיתי שהוא קצת שונה, אבל
עדיין היה קשה להגדיר בדיוק איך.
כבר אז, אחת האחיות ניגשה אליי ואמרה לי שהוא הוציא מעין נהייה
מפיו והבהיל אותה. אבל היא אמרה שזה דבר טבעי לחלוטין.
הבאתי אותו הביתה ורונה, הבת שלי התאהבה בו
היא הייתה יוצאת איתו לטיולים כל יום, לפעמים פעמיים או יותר,
היא הייתה מאכילה אותו.
כבר אז הוא היה יוצא דופן כי שמנו לב שהוא איננו צריך
חיתולים.
הוא אפילו לא דרש מוצץ.
ונראה היה שהוא מאוד בוגר.
הבעיה התחילה כשהוא סירב לעמוד על רגליו. כלומר, הוא עמד אבל
בצורה משונה מאוד, חצי זחילה וחצי עמידה.
כשלקחנו אותו לרופא, הוא הביט בו בחשד. עם זאת, הוא התקין לו
מתקן מיוחד לגב שסייע לו ללכת. אורי מרד מאוד בשלב הזה.
הוא סירב לשים את המתקן על הגב ונהימותיו נשמעו חזקות יותר
מתמיד.
כן, גם בעיית דיבור לא קלה הייתה לו.
שקלנו לשים את הילד במוסד, אך הרגשנו כי עדיף בשבילו להישאר
בבית ולהטמע בילדים אחרים.
בנוסף לכך, רונה לא הייתה מסכימה לוותר עליו. היא הייתה משחקת
איתו בכדור ולוקחת אותו לישון איתה במיטה.
כך עברו הימים ולא היינו חושדים בדבר עד שדוקטור בתיה הגיעה.
יום אחד דפקו על דלת ביתנו וכשפתחנו גילינו צוות רפואי עומד
מחוץ לדלת. התגובה הראשונית הייתה, כמובן, בהלה. חשבנו שקרה
לרונה ולאורי משהו בעת שהיו בטיול בפארק.
עם זאת, הצוות ובראשם בתיה הבטיחו לנו כי אין סיבה לדאגה.
הם ישבו והתחילו להסביר לנו על מה שארע לפני כשלוש שנים,
כשנולד אורי. הם טענו כי ייתכן וחל בלבול מסוים.
בלבול? איזה סוג של בלבול? שאלנו, בעלי ואני, משועשעים
ומודאגים בו זמנית.
ייתכן כי, הסבירה ד"ר בתיה, אחת האחיות בלבלה את אורי, בנכם
עם..
זעקתי - ילד אחר?
לא בדיוק, המשיכה ד"ר בתיה, שמתם לב כיצד לאורי יש בעיות דיבור
והליכה?
התפלאנו מאוד על כך שהיא מודעת לכך, שהרי מעולם לא פנינו לצוות
הרפואי בבית החולים בשאלות על כך.
ד"ר בתיה המשיכה ואמרה כי נמצא את דבריה קשים מאוד להבנה
ושהיא בעצמה איננה מבינה איך חלה טעות שכזו.
היא אמרה שהאחות החליפה את אורי בכלב.
כלב? כלב? חשבתי...
כל הזמן הזה.
עכשיו הכל הגיוני.
הם אמרו לי כי האחות הבינה את הטעות לא מזמן, כשאורי האמיתי
התחיל לדבר (כמובן שבאיחור, כי מעולם לא ניסתה ללמד אותו) והיא
איננה מוכנה למסור אותו מאחר ונקשרה אליו.
אבל גם שיש לי זכויות אמהיות טבעיות ואוכל לתבוע אותה ולהשיב
את אורי אליי.
אך אני כבר ידעתי אז, שבני האמיתי הוא אורי, שגידלתי כל הזמן.
ולא חשוב אם הוא כלב או בן אדם.
כשרונה חזרה עם אורי, הורדנו לו את המתקן מהגב ואורי כשכש בזנב
ונבח בשמחה.