אתם יודעים מהי האימרה הנפוצה ביותר בסרטי אהבה רומנטיים?
-"אני מוכן לעשות הכל עבורך. אני מוכן להביא לך את הירח במתנה,
מוכן למות למענך". ואיך ששומעים את המשפט הזה נאמר ע"י הגיבור
הראשי, אפשר גם לשמוע איך הצופות פולטות אנחה- "למה לי אין
אהבה כזו איתו" הן יחשבו. ושומעים גם את הצופים שפולטים גם הם
אנחה- "נהדר, לא רק שנתתי לה לגרור אותי לסרט בנות מטומטם
שכזה, אלא שעכשיו אני צריך לשמוע כל הערב אותה מתלוננת למה אני
לא יכול להיות רומנטי ככה".
אבל ירון דווקא כן היה רומנטי ככה.
הוא פגש את נטע בבית-קפה בחיפה. חיוך, מבט חטוף, פגישה אחת-
והוא היה מאוהב בה לחלוטין. ובלילה הראשון שלהם יחד, רגע לפני
שנרדמה הוא לחש לה באוזן- "אני אוהב אותך. אני מוכן לעשות הכל
עבורך. אני מוכן להביא לך את הירח במתנה, מוכן למות למענך",
והוא נרדם כשהיא בזרועותיו.
אבל שינתו הופרעה אחרי זמן קצר. "הוא בדיוק מחוץ לחלון", אמרה
לו נטע. "מה? מי? יש גנב מחוץ לחלון?"- ירון קם במהרה והסתכל,
אבל לא היה שם אף אחד. "הבהלת אותי לרגע. אין שם כלום חוץ
מהירח". הוא חזר למיטה ורצה לחזור לישון, אבל היא לא נתנה לו.
"בדיוק. הירח בחוץ. הבטחת שתביא לי את הירח במתנה, ואני רוצה
אותו". ירון חשב בהתחלה שהיא מתבדחת, אבל עד מהרה גילה את
טעותו. "הבטחת לי אותו. וגם הבטחה שבע"פ נחשבת לחוזה מחייב
במדינת ישראל. וחוץ מזה, אם אתה באמת אוהב אותי, תביא לי את
הירח כמו שהבטחת". ירון הגיע למסקנה שהיא צודקת.
אז הוא חשב איך הוא יוכל ללכוד את הירח. "אולי חללית?" -הוא
חשב תחילה, אך מיד הוציא את הרעיון מראשו. הרי רק לפני חודש
קנה מכונית, והחשבון שלו גם ככה נמצא באוברדראפט, וסביר להניח
שמנהל הבנק לא יהיה מוכן לתת לו הלוואה כדי שיוכל לקנות חללית,
לטוס לחלל, ולהביא משם את הירח עבור נטע.  "אולי היא תסתפק
בפסל של הירח?" -עלתה תקווה בלבו של ירון. אבל גם היא נגוזה עד
מהרה. הרי נטע אמרה בפירוש שהוא הבטיח את הירח, ולכן עליו
להביא לה את הירח עצמו, ולא פסל מוקטן שלו. אחרת היא עוד עלולה
לתבוע אותו. ואם הוא יביא לה רק פסל, היא לא תאמין לו שהוא
אוהב אותה באמת. לבסוף זה בא אליו, רעיון כל כך פשוט, שהוא לא
הבין איך הוא לא חשב על זה קודם- "אני פשוט אלך לדבר עם הירח.
אני בטוח שהוא ייראה את ההגיון שבבקשה שלי". נו טוב, זו הרי
עובדה ידועה שרומנטיות ותמימות הן תכונות שכמעט תמיד הולכות
יחד. אז ירון חיכה ללילה, כשהירח היה קרוב לחלון שלו, והתחיל
לדבר ללבו של הירח(בהנחה שיש לו לב בכלל)- "אדון ירח, אני יודע
שזו בקשה קצת מוזרה אבל..." והוא דיבר עם הירח במשך שעתיים.
והירח באמת ענה לו. בהתחלה הירח חשב שירון זקוק לעזרה מקצועית,
אם הוא חושב שהוא יוכל להשיג אותו, הירח, עבור חברה שלו-
ואפילו הציע לו את מספר הטלפון של הפסיכולוגית שלו. "היא
מחוללת פלאים"- אמר הירח "היא באמת עזרה לי לפתור רגשות
מהילדות שלי שהדחקתי". אבל ירון לו וויתר. הוא סיפר לו עד כמה
הוא אוהב את נטע, ואיך הוא מוכן לעשות הכל למענה. והירח, שגם
הוא בעל נפש רומנטית כנראה, הסכים לבסוף. "אבל רק לכמה ימים.
יש לי כמה ימים חופשיים ביומן. במילא בימים האלו אף אחד לא
רואה אותי בכדה"א, אז זה לא משנה אם אני אהיה בשמיים או לא".
ירון היה מאושר עד הגג באותו רגע. הוא רץ לנטע וסיפר לה את
החדשות הטובות. נטע חייכה ונישקה את ירון, מבלי לומר מילה.
כשהגיע המועד המיוחל, הירח קיים את הבטחתו, והתגנב בחסות הבוקר
לחדר השינה של ירון(כי בבוקר השמש זורחת, ואף אחד לא יכול היה
לראות את הירח) ושהה בו כמה ימים. ואילו ימים הם היו! ירון
הרגיש כאילו רק הוא ונטע היו בעולם. טוב, רק הוא, נטע והירח.
יום ולילה הוא ונטע בילו יחד במיטה, בזרועותיו אחד של השני.
והירח הביט מהצד, ולא אמר מילה, רק חייך מדי פעם לנטע,
כשמבטיהם הצטלבו. אבל הימים עברו וחלפו להם, והירח אמר יפה
שלום ולהתראות, וחזר לשמיים.  
באותו לילה ירון נרדם כשנטע בזרועותיו, אבל שוב שנתו הופרה.
"ומה עם הדבר השני שהבטחת?" -שאלה נטע. והפעם ירון כבר לא
התווכח, כי הוא ידע שהיא צודקת- הוא אהב אותה, והבטחה זו
הבטחה, בייחוד אם זו הבטחה עבורה, לאהובתו. נטע התהפכה וחזרה
לישון, וירון התכונן למלא את הבטחתו.
שעה קלה לאחר מכן היא שוב קמה, ומצאה את גופתו תלויה מהמנורה
שליד החלון. והרי הוא הבטיח שהוא ימות למענה. והבטחה זו הבטחה,
לא?
נטע הביטה בפניו חסרי החיים של ירון, ואחר כך העבירה את מבטה
לעבר הירח. "אמרתי לך שהוא יעשה את זה עבורי"- אמרה נטע לירח
"הם תמיד מתים למעני". הירח גיחך. "אני לא מבין את ההנאה שאת
מפיקה מזה. לגרום לי לראות אותך עם גברים אחרים, ואז לגרום להם
להרוג את עצמם. עדיין לא הבנתי אותך נטע. את לפעמים משגעת אותי
עם האובססיה הזו שלך. ובכל זאת אני אוהב אותך, אוהב אותך עד
טירוף. אני מוכן לעשות הכל למענך..." איך שהירח אמר את המילים
האלו הוא כבר התחרט, אבל זה היה כבר מאוחר מדי. כמו שאמרתי, גם
לירח יש כנראה נשמה רומנטית, רומנטית מדי. נטע רק חייכה
בסיפוק. היא כבר ידעה מה היא רוצה שהוא ייעשה למענה, ולצערו
הרב, גם הוא ידע. והרי הבטחה זו הבטחה, לא?

ומה המסקנה בסיפור?
פאק... ידעתי ששכחתי משהו.
עמכם הסליחה.