"לכולם יש מלאך ששומר עליהם את כולם הוא אוהב ואותך הוא -לא".
(איפה הילד-אהובה)

היא הייתה בת 9 כשעינייה עצבו לראשונה.
אנשים קיבלו זאת כמובן מאליו,
חשבו שככה נראתה תמיד.
וזאת היא רק השתקפות של תמימותה.

אך עם הזמן היא גדלה ועינייה החומות התעצבו יותר ויותר
ואיש לא שאל מדוע.

בת המצווה הגיע
כולם שמחו וצחקו, אך היא פחדה...
היא בנתה לה חומה גבוהה שהסתירה הכל
ומה הלאה?
עכשיו היא נחשבת לנערה בוגרת.
אבל יש זמן היא אמרה...
וזלגה לה דמעה.

צופה על כולם מתבגרים שמחים ויוצאים
והיא אייתם ,אך איננה.

גיל 15 סוף כיתה ט
חושבת לעצמה האם עדין יש זמן?
האם קיימת אהבה?
אם היא לא מקרה אבוד?
ומה עוד נשאר לה מלבד החברים?

ואיך, איך אלוהים יודע בדיוק איזה דברים פוגעים?

כשהגיעה ל17 כבר הבינה שזמן לא נשאר
ושהיא לעולם לא תיהיה כמוהם
היא מצאה עוד כמה שעינייהם עצבו
אך בכל זאת, לא הצליחה לפרוק את החומה.

תמיד תהתה אם את מישהו זה בכלל יעניין
ואם היא תספר זה יעזור?
אם הם לא יברחו...

מתי יבוא האיש שיחזיק ידה חזק,
ייתן חיבוק, יאמר שזה בסדר לבכות
ושבסוף הכל יסתדר,
יסתכל לה בעיניים
והיא תדע שהוא אינו משקר.

כי היא הייתה רק בת 9
כשעינייה עצבו לראשונה.