טיטי טובולינה / פסיעות דמועות |
הוא עצוב או חולה
ואתה, מסתכל לי
בנעליים בג'ינס
לא מעז להביט
בעיניים
למרות שהפרידו בנינו
סנטימטרים ספורים
בלבד
והעיניים הכמהות שלי
נופלות נעצמות דומעות
לא מביטות באדישות שלך
לא משירות מבט אילך
כמה כאב
בדרך חזרה הביתה
כשהלכתי ברחוב קפלן
בכיתי לבד, צעדתי ובכיתי
סימנתי שביל של
צער כאב ואכזבה
פסיעות דמועות
פברואר 2001
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|