אני רוצה להיות שונה, כמו כל האחרים שאני רוצה להיות כמותם.
אני רוצה להיות בדיוק כמו כל האנשים השונים.
אין לי עוד עניין בלהיות אותו הדבר,
כי ראיתי שונות בכל מקום,
ועכשיו אני יודע שזה מה שאני רוצה.
אני לא רוצה להשתלב ולהיות מכובד.
אני רוצה להיות חלק מהקהל השונה
ולהפגין את האינדיבידואליות שלי ביחד עם האחרים
ששונים כמוני.
אני לא רוצה להיות זהה לאף אחד או לשום דבר.
אני לא רוצה להיות זהה לעצמי.
אני רוצה להסתכל במראה ולתהות,
"מי זה הבן-אדם הזה? אף פעם לא ראיתי את הבן-אדם הזה לפני כן,
אף פעם לא ראיתי אף אחד כמוהו."
אני רוצה לחקור את הרעיון,
שזהות אפשר להצמיד לך.
אני רוצה אישיות מרחפת, משונה ותמיד משתנה:
בלתי נראת ומעורפלת,
מנותקת מהאגו ומכל מרדפיו.
אחדות היא חסרת טעם
קונפורמיזם הוא תחרותי וגורם להתפלגות,
ומוביל רק להסתיידות ומוות
אם במה שאני אומר אין שום הגיון
זה בגלל שאי אפשר ליצור היגיון
הגיון צריך לחוש
ואני, כאדם,  מסופק מהשלווה
למה להתנגד למלחמות רק כשיש מלחמה?
למה להגן על משהו רק כשהוא מותקף?
למה אנחנו תמיד מגיבים?
בואו נפעיל משהו
בואו נזיין למשהו ת'צורה
מה קרה למהפכה בשביל הכיף?
מה קרה ללהפגין על שום דבר מיוחד, פשוט
להפגין כי זה יום שבת ואין משהו יותר טוב לעשות?