יש אנשים שאוהבים להרוס לעצמם. היא הייתה אחת כזאת. הכרתי אותה
מגיל צעיר מאוד, אבל באיזשהו שלב הקשר נותק.
אירוניה. המילה העיקרית שרדפה את החיים שלה, וגם חוקי מרפי.
היא הייתה הדוגמה לכל חוקי המרפי האפשריים, והיא גם ידעה את
זה.
ההנאות שלה בחיים הסתכמו בהתעללות רצינית בעצמה ובחשיבה שהיא
יכולה להנות אבל לא לעשות את זה אף פעם.
פעמיים בחיים היא התאהבה. פעם ראשונה אהבה עם בלאגן גדול,
שהייתה בשתי תקופות. בתקופה השנייה היא פגשה את אהבת חייה
השניה, ומיד נעלמה לה האהבונת האובססית הזאת לראשון. בפעם
השנייה, כמה שהייתה צעירה ידעה כבר שהיא רוצה להתחתן איתו,
שהיא מוכנה ללדת לו ילדים ברגע שיבקש, לעשות בשבילו הכל, רק
בשביל החיבוק שלו והאהבה שלו. מה שלא קרה מעולם. והיא ידעה רק
איך להמשיך ולהרוס לעצמה הכל.
כל פעם שהיא ראתה אותו הוא חיבק אותה, כמו בתקופה שהם היו
ביחד. כמו בשלושת החודשים היפים שלהם, השלושה חודשים הכי טובים
בחייה. שלושת החודשים שהזכירו לה את החיים שלה לפני שהפכה
להיות חולה. חולה נפשית, בדיכאון קטן שאף אחד לא יכל לראות.
הוא דווקא היה איתה הרבה, ונהנה מכל רגע איתה כשהיו ביחד,
ולמרות שהוא לא אמר לה מעולם, היא חשבה שהוא אוהב אותה.
מה שלא קרה.
הוא נשך אותה כמו שהיא הייתה נושכת אותו והחזיק אותה כאילו היא
בבעלותו, ודאג לה, דאג לה כאילו היא אשתו. מה שהיא רצתה כ"כ
להיות.
ביום שהם נפרדו היא לא יכלה להפסיק לבכות. הוא הסביר לה כמה
שהיא חשובה לו, אבל שהוא לא אוהב אותה. יש לו בעיות רגשיות
כאלה, היא ידעה.
היא אמרה שאין טעם לראות אם יש סכוי שהם יחזרו וסיימה את הקשר
בבכי הכי ארוך בחייה. הבכי שסיים לה את החיים. היא כל הזמן
קיוותה לזה שהוא מפחד לאהוב, אבל טעתה. הוא ראה אותה הרבה, כי
היא הייתה ממש חשובה לו. היא שינתה אותו. משהו שהיא קיוותה
לעשות להרבה אנשים ודווקא איתו היא הצליחה. אירוניה.
כל פעם שהם נפגשו הוא התעלל בה, לא בהכרח בכוונה. אבל הוא
החזיק אותה, כאילו היא הרכוש שלו, כאילו הוא עוד אוהב אותה.
והיא נתנה לו להמשיך.
קצת לפני שכל זה קרה חזרנו לקשר. מעולם לא הבנתי איך בכזו קלות
היא מספרת לי את סיפור הפרידה שלהם, וכאילו בהנף יד היא אמרה
שהיא אוהבת אותו. לא האמנתי לה. חשבתי שהדברים שהיא אומרת, הם
סתם מחשבות שיתבררו בגיל יותר מבוגר כלא נכונות. מעולם היא לא
בכתה לי, היא תמיד עזרה לי בצרות שלי. אבל דבר אחד היה לי
מוזר, היא לא השתנתה כמו שתמיד קרה לה אחרי תקופות בחיים. היא
נשארה אותה ילדה. ולא הצליחה להשתלט על עצמה. הבנתי שמשהו קצת
לא בסדר, אבל ידעתי שזה ישתנה בקרוב, לא ידעתי בכמה חדות.
היא השלימה עם זה שהוא לא אוהב אותה באמת, ככה היא אמרה לכולם
אבל לא באמת הרגישה את זה. הוא בא לפעמים לבכות לה כמו ילד
קטן, והיא חיזקה אותו.
באיזשהו שלב נמאס לה, והיא החליטה לחפש אהבה חדשה. ידעתי שהיא
חזקה באמת. זה לא לקח במהירות כמו בכל פעם שדברים כאלה קרו.
היא לא יכלה להפסיק לחשוב עליו,
אז היא החליטה להפסיק לחשוב בכלל.
אני אהבתי אותה, אבל מי שהיה צריך כנראה לא.