יום הרצח בכיכר, היה חסר
היו כל מיניי דברים שגרמו לי
לדמוע כמויות מסחריות של דמעות
ילדים בני שלוש מציירים לרבין
בני נוער יושבים על הרצפה
מדליקים נרות נשמה
ודומעים בשקט
לתוך השעווה  
. . . .

אבל לא היה שיר תקווה
לא הייתה בסוף העצרת
הנשיקה הקלה של האופטימיות
אחרי פצעים גדולים ופתוחים
של שנאה והמלחמה שלהם ושלנו
פרס בעיניים עצובות אמר שלום
אבל יש משהו במנגינות
איזה רז סודי מאוד
שפרס לא גילה

גם הוא שר אז שלום
ברביעי בנובמבר 1995
אולי הוא זוכר

הביאו את ארצי ששר את יומן רצח
מילים של רשימת מכולת
עיניים ריקות
והרבה
הרבה
גיטרות
לכסות על השקרנות
וחוסר הקצב

לא נראה לי שמישהו האמין לו

4.11.2000