אני אולי אחר,
אחר שלא מוותר,
מה שרוצה לוקח,
מה שלא- בורח.
אני לא זה שפגעתי,
ולא זה שניצחתי,
אני אחד חולם,
למרחקים, לעננים,
בלי אנשים- ללא מבטים,
לבד.

ואני מתרחק,
מנסה שלא להרוס,
מה שבניתי כבר נפל מול עיניי,
מה שרציתי ברח מחיי,
כל שנותיי, כל הדמדומים,
דועך אט כמו להבה,
פורץ גבוה כמו סופה.

עברתי אלפי מרחקים,
נדמתי כל השנים,
ישבתי בשקט וחיכיתי,
הראיתי לכולם מי אני ואמיתי,
מי אני בכל כוחי.


עכשיו- שני צעדים מהדבר האמיתי,
שני רגעים משלוש שנים,
רוצה להיות מסתער,
לכבוש את האמת,
להיות חזק- מאלה שלא נופלים,
להיות אחד שכולם בסוף עליו בוכים.
כל כך רוצה ולא יכול,
מה שעיניי רואות,
מה שאזניי שומעות,
לא יכול לעצור את זה,
דחף אנושי כואב-
כל כך רוצה להילחם-
כל כך פוחד למות.

זה הכתב האחרון שאני משאיר,
בתקווה שאותו אוכל לקרוע,
לצחוק למוות בפנים,
לחזור לאהובה,
לחזור ולומר לה את הסוד ששמרתי לה.