הנשמה שלי קיפלה את רגליה והצמידה אותם קרוב אליה.
היא חיבקה אותם בעזרת ידיה כדי שלא ייפרדו ממנה ,
ואת ראשה הניחה ברווח שנשאר בין הרגליים לחזה.
ניסיתי למתוח את גופי ככל האפשר, אבל היא סירבה להפתח.
אני חלשת האופי נכנעתי למצבה והתכרבלתי בדיוק כמוה.
טקס יום השואה עושה לי דברים מוזרים, אבל איך יכולת להבין.
הנחת יד על הגב שלי בניסיון לקרוא תנועות או איזה שהוא הסבר,
אם הייתי אומרת לך שזאת ההיא בפנים אחראית, היית מבין?
אפילו לי ההסבר לא נשמע הגיוני, חבל שלא הכל ניתן להסביר
במילים.