התזכרי
את מילותיי
לוחשות לך כי אהבתי?
את הצללית הלבנה המבשרת -
תמו שעות הביקור, התזכרי?
דלתות זכוכית ננעלות
מהסות, מכסות, מנסות
לכלוא זעקות
צלם אנוש
בין קירות שרוטים
מכאב, מאובדן.

חוששת לחדור את עולמך,
חרדה לשתיקתך,
האם חשת את מגע גופי
חובק את כתפייך השחוחות,
מלטף חיוורון פנייך,
מבט עינייך הקמל,
המזוגג
או שמא מכוונת היתה שתיקתך
כסימני השאלה שהותרת
במעופך.

אומרים אי שם
נשמעות
צווחות הזכרון -
שחורות,
חגות,
מסרבות להרפות,
האומנם?

(לאחותי)

והטריגר:

http://stage.co.il/Stories/205210