פחד הוא חולשת אנוש
הוא גם בלב וגם בראש
בזמן כזה כה מבולבל
בו השלום אבד חבל!

עולם קשה זה ואכזר
שבו הפחד כה מוכר
אני רועד, את מרגישה
אני עייף ואת תשושה

יש אנשים עם בעיות
כולם פוחדים מהרעות
ממחבלים ומצרות
מסיוטים, ממחלות

מהאוייבים, דעות קדומות
מוירוסים, מתאונות
מהפגישות הראשונות
מסערות, מאבדונות

מרעידות האדמה
מהפגזות, ממלחמה
לחיות לבד כה מנוכר
בתוך עולם עויין אכזר

יש הפוחדים מן העולם
שבו חיים אנו כולם
מאפוקליפסה ואסון
שאף אחד אינו חסון

ממריבות וריגושים
ממבחנים כל כך קשים
מהשונה, הלא מוכר
ומן הפחד האכזר

וגם אני איני חזק
אבל ממשיך את המשחק
שכל אדם אשר פה חי
הכיר מזמן עוד לפני

לכל אחד שעוד פוחד
לכל מסכן, לכל בודד
לכל חולה, לכל אובד
בלב יש פחד כה כבד

מחושך או מפיגועים
מאבידות, מהרעים
להיפרד?  להיפגש?
הפחד פה רק מתבקש

אנחנו לא כה חלשים
ועל הפחד מתגברים
אותו אנחנו מפנימים
ומסתירים מאחרים

שומעים בכל יום חדשות
הרבה רעות, מעט טובות
על פיגועים, על בעיות
על מלחמות עתידיות

האם נגזר עלינו פה
שכל אדם ישא אותו?
האם הזמן עוד לא הגיע
את העולם כבר להרגיע?

האם אפשר פה עם שכנינו
עוד לגדל את ילדינו?
האם ניתן בכלל לחיות
בלי לפחד מטעויות?

היש סיכוי, שיעלם?
האם ממנו נתעלם?
האם הפחד הוא מישמר
מכל צרה ומכל זר?

האם בריא בכלל לפחוד?
ליהיות אמיץ, רוצה מאוד
לחיות באור ולא בצל
לא לפחד בישראל.

05.05.2001