אני מתרגל עצמי בחשיבה אין סופית
כמו נפילה ארוכה
אל תוך פיר מעלית בבניין רב קומות,
לא מרוצה מרמת האינטלקט המצויה .
אני קורא ללא הפסקה וכותב וחושב.
- המחשבות האלה הן הרוצח שלי,
מגיח מאחרי גבי,
עוטה כפפות , מצויד בפגיון.
בנוסף
גם איני מרוצה מגופי הכחוש
הייתי רוצה להוסיף למשקלי עשרה קילוגרמים ,
לפחות.
אז בין מחשבה למחשבה
אני אוכל .
הנשים שלי,
הן חושבות שאני חכם
ומסכימות שאני רזה מידיי.
הן מחבקות אותי
וכושלות אל תוך אי היציבות שלהן.
לפעמים
אני יכול לראות בעינהן הירוקות
{ או הכחולות או החומות }
שהן חושבות :"הוא בוודאי רזה יותר ממני-
אלוהים, זה כל כך מתסכל ".
אחר כך הן מושיבות אותי לצידן
ומזמנות גם אותו , את הרוצח שלי,
מבקשות שאשפוך עליהן
מעט ממה שעובר לי בראש .
הדיאטה לא עובדת
אני לא נעשה עבה יותר ,
עדיין רעב. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.