הוא מכור לימי זיכרון
לוקח דמעות לורידים.
הוא חי על צפירות,
ומפרחים על קברים
הוא בונה חלומות מתוקים.

ביום השואה הוא שמח,
חולם מחנות השמדה.
עם ארבע סבים וסבתות,
הוא מחלץ מהארון
ערמות על ערמות
של נרות זיכרון.

הוא לא סדיסט,
וגם לא מטורף.
נראה כמו עוד בן אדם,
אפילו בחור נבון,
אבל הוא שונה
הוא שמח בימי זיכרון.

יש לו אבא נורמלי,
ואימא די שפויה.
הוא קיבל אהבה,
לא שמר על שתיקה,
נטול ילדות עשוקה.

הפסיכולוג שקיבל
לא יכול להסביר,
למה ילד נורמלי
שמח מעצב.
אבל אם תשאל,
את כל מי שמכיר,
תבין מה קורה פה בעצם.
כשהנער שלנו שומע צפירה,
הוא נזכר בקלות,
בימים שבשבילו
לא הייתה לה כל משמעות.