פוקח את עיניי, והנה חדר גדול, חשוך וחנוק, שנסגר לפני תקופה
ארוכה.
החלונות הסגורים מונעים אף מהאוויר להיכנס.
דלתות רבות נמצאות כאן בשטח הזה, אך נדמה שגם הן נעולות.
האבק הספיק להאפיר כל צבע מחמם.

כבר שנים שאני מתעורר בחדר הזה.
לרוב נעים כאן כל כך. אך שוב זה קורה.
קולות קוראים לי מלמעלה. הטונים הגבוהים מרעידים את הקירות.
אני לא מבין מה הם רוצים.
ביגון כבד תרעד האדמה.

ושוב פוקח את עיניי,
והנה חדר גדול, פעור ופרוץ לאוויר הפתוח.
עיניי שבות רואות. ושוב אראה את אותן ההבעות.
כמה שהן אכזריות.

באמצע החלל העצוב הזה, אפול לאדמה. כמו תמיד.
ושוב אפקח את עיניי בחדר חשוך וסגור,
ולא אשוב לראות יותר. לפחות עד לרעידה הבאה.
כאן תמיד ארגיש בטוח.
לכאן אף אחד לעולם לא ייכנס.