נכון משהו חסר? בכנות. משהו חסר. זה בסדר. גם לי חסר.
מה, איבדנו משהו? באמת. מה איבדנו?
קשה לא לאבד היום. אני, כבר שנים שלא ידעתי שלווה.
כאילו זורקים אותך לבור ללא תחתית. תמיד נופלים למטה. ועוד
לפני שמתים מרעב, מתים מכעס.
אולי ככה הם החיים לא?  לפני שנמות מזקנה, התסכול יהרוג
אותנו.
זה לא צריך להיות ככה אה? אם היינו שומרים על עצמנו מה היה
יכול להיות עכשיו?

היינו כובשים הרים ופסגות.

אם למשל במקום כל פעם שאכלתי סתם בגלל שלא היה מה לעשות הייתי
יוצא החוצה לנשום אוויר צח הייתי שוקל הרבה פחות עכשיו.
ואם במקום לשקר כדי להציל את עצמי הייתי אומר את האמת, אולי
היום לא הייתי כל כך תלוי בדברים חסרי תכלית ולא אמיתיים?
ואולי לפעמים כשצעקתי על איזה בנאדם מרוב כעס הרסתי גם לו את
היום?
זה בטח בגלל כל המרדפים של החיים במדינה הזאת. שכחתי מזה שקט.
אם היה לי שקט לא הייתי כועס כל היום. פשוט אין זמן לכלום.
טוב האמת כשאני בבית יש לי זמן עם עצמי. אבל אני כועס על
השכנים שלא מורידים את הזבל, וכבר נמאס מהחתולים בחוץ שמייללים
לי באוזן כל היום, ובכלל רוב הזמן אין חשק לכלום כי אני חוזר
עצבני מהעבודה, אחרי פקק תנועה בלתי נסבל שהיה בדרך, אחרי
שהמכונית העלובה שלי בקושי סחבה. איך בכלל אפשר להיות מרוצה?

בכלל, נוח לדבר. אני לא רואה סביבי שום אדם מרוצה. אולי רק
אנשים צעירים.
אבל מה הם בכלל מבינים?!  נראה אותם מתמודדים עם מס הכנסה ועם
ממשלה כזאת שלוקחת לך חצי משכורת, שגם ככה לא עוזרת לסגור את
המינוס בבנק. אני זוכר... גם אני הייתי כמו כל הילדים האלה.
גם אני הייתי מסתובב בחוץ כמו זומבי ומחייך מכל שטות שהייתי
רואה. לא יודע איך יכולתי ליהנות מהחיים. ללכת לטבע, לים, או
אפילו לנשום אוויר צח ולהרגיש טוב. הכל שטויות. היום אני הרבה
יותר חכם.
לא ככה? ומה זה בכלל משנה. גם ככה מאוחר מדי לשנות.

אח...אם רק בכל פעם שאמרתי "גם ככה מאוחר מדי" הייתי מנסה
לשנות, איפה הייתי עכשיו?