נאום קצר אותו לחשתי, בתנוך אוזנה החמוד
של אהובה נושנה, אותה פגשתי שוב לפתע..


היי, אהובתי הלא נשכחת..
-
שוב אותה מרדות, שולחת
אש נוזלית בחלצי.
ושוב חוצפת שדייך מותחת
אוהל רם במכנסי.
-
בואי,
בצעד קל השילי
שנות הנתק, ערגת תיכלה,
שבועות חתן, ירכי כלה,
צחיחות ימיך שלא פקדתי,
דמי לילות בהם נחרשת
אברי זרים פורצי גדר.
-
פרשי מפת גווך מולי,
פשקי את נישמתך.
ארכי-אולוג בקי הנני,
בעין מומחה קרה, יודעת
אבחן את ערך מטמונייך
ואודיעך אם עסק טוב עשית.
-
הא!  הנה כד צופן אוצר גדול
איזה משקל!  שיחקת אותה, ילדונת,
המממ.. כמה במחירו נתת, זונה?
שנות מישגל שלוש? הרי זו מציאה..
אבל.. אהא, מי שטמנו רמאי היה
רק מטבעות לשון שימנו דרכו אליך
חלול היום הכד אותו טמן. חה-חה.
-
הא! הנה שטר קנין חתום,
מבטיח בית, גג אדום, גינת פרחים,
תלתל בנכם מבהיק בשמש בוקר,
כלבלב עליז אץ אל השער בנביחה..
והחותם חוזר אליך עם ערב,
נושק לך ועיניו אומרות,
כל היום יקדתי לך, אשתי האהובה.
פוףףףף.. נמוג חלום נותר רק שטר,
נגבי בו אחוריך, טיפשה, אולי תמחי
מקצת זרעו שבך דבק עדיין.
-
ומה יש לנו כאן, יקירתי הלא-נשכחת?
אוההה!  הרי כאן הפתעת ענק.. ממממ..
מקלות פחם, אבק שחור, כל אשר נותר
מזיקוקי-די-נור, פרחים של אש רוטטת,
בהם האיר שבילך רב-מג מצליח, קוסם מיטה,
אשף העונג הנשי, שהזניקך משיא אל שיא,
ו.. הותיר חיוך מריר בערוותך, וגז כעוף שבת.
נו, הינחמי, ילדה, בחיק אחרת הוא טומן עכשיו
מקסם חינם עלוב, במחיר נישמת עדנה.
-
לחפור קצת עוד, סוחרת סמרטוטים כושלת,
או שמא די לך כבר בתגליות ? היינו הך לי,
את הרי יודעת, לבי שלי צולק כבר מימים ימימה,
מזרים הוא דם היטב, דופק כמשאבה בוטחת,
אך לך עורג גופי בלבד, רק הוא עוד חי, רותח מתשוקה.
-
ושוב אותה מרדות, שולחת
אש נוזלית בחלצי.
ושוב חוצפת שדייך מותחת
אוהל רם במכנסי..