ענו קטן ונושן מדלג בשמים,
עוד חלום פורח בבלון עולה לאור החמה
פרח בגינה גדל לשדה הגדול.עוד טיפת גשם חולפת ואני בין הטיפה
צועדת שם באפילה.בין הטיפות הולכת ילדה די קטנה מדלגת בין
שלוליות,זורקת עוד אבן לחלומות. טיפה ועוד אחת משקות אותה ביום
רגיל כל כך. היא מאושרת כביום היולדה, ואני מסתכלת איך האושר
עובר בין רגע לעצב כה מר. לעזור לה איך אוכל? אני חייבת לעזור
לה, ככה אומר ליבי ותחושות נפשי,זה קשה, מה לעשות? היא כולה
ילדה שנאבדה בין המחשבות, אז הלכתי אט אט בקצב איטי לכיוונה,
טיפה חלפה על אפי ובכל רגע שהתקרבתי ראיתי כמה עצובות פניה.
ניסיתי לחייך אך לא הצלחתי, לאור הדימעה שנפלה מעיניה. לא אוכל
להמשיך לחלום, לא אוכל לחייך היום. אני חייבת לשמח את הילדה
הקטנה.אני מרגישה כה קרובה לליבה, עוד פרח פורח בגינתי. עוד
טיפה משקה אותי. התקרבתי אליה, הייתי כה קרובה והיא חייכה אליי
בדממה. נראה לי כל כך מוזר, החיוך הזה שלה. ניסיתי לדבר איתה,
אך היא לא עונה. הו, אני חייבת לשמחה. זוהי הרגשה כה מיוחדת
בשבילי, אנסה להתקרב לראות על מה חולפות עינייה. אנסה להבינה,
לא נראה לי שהיא רוצה כל כך לשמוח, מה פה כבר קרה? אז הבאתי לה
פרח שקטפתי מבעוד מועד, חיברתי לה שיר וחייכתי אליה, והיא
עודנה שותקת אליי הרבה זמן. לפתע ראיתי שהיא מחייכת חיוך
אמיתי, פותחת את ידיה וחיוכה הסגנוני מפאר אותה. מה קרה פה, לא
אדע. זוהי תעלומה. איך נקשרתי לילדה ומה מוסר השכל - זאת לי
חידה. אם אראה אותה שוב אני אשמח כמו ביום היולדי. כהרגלי אנסה
לעזור לה שתחייך בשבילי, לכוחי. פתאום עברו יומיים ולא ראיתייה
ואני מתגעגעת לחיוכה. זו רק ילדה ואני יודעת ששברה את נפשי,
שמצאה דלת חדשה בליבי. אז אשלח לה דרך צלחה בכל מה שתעבור ואני
מקווה לראות אותה עוד פעם אפילו לשניה.

רק לראות את חיוכה.