עולם נולד
בספרי היסטוריה מעטים של העולם החדש מצויין הפיצוץ הגדול, וגם
באותם ספרים יחידי סגולה לא ניתן למצוא כל פירוט טכני ומעשי של
הפיצוץ, אלא רק מצויינת פטריית עשן אדירה שעלתה השמיימה,
והפיצה אור מסמא עיניים שגרר אחריו נפשות רבות אל סוף דרכן על
פני האדמה. אולי התיאור נראה ציורי ביותר, אך ספרי ההסטוריה
בעולם החדש היו תמיד ציוריים מאוד, ורוחניים מן הסוף להתחלה.
בכל הספרים תוכל למצוא הקדמה פשוטה, עמוד אורכה, הנושאת את
הכותרת: דברי ימי העולם החדש
ותחתיה בא פירוט קל להבנה על התגבשות העולם הפצוע, והמלחמה
בנשק שנמשכה שלושה דורות עקובים מדם, וכמובן על ועידת העולם
החדש שהתכנסה והחליטה פה אחד לבטל את הטכנולוגיה הצבאית
המתקדמת, ולהתחיל בבניית טכנולוגיה פשוטה.
הטלויזיה, למשל, לא שבה להיות כשהייתה. היא שימשה כאמצעי
להעברת הודעות והפצת מידע חשוב על גבי כדור הארץ ולא יותר,
הלוויינים ששייטו סביב כדור הארץ נזנחו ועולם חדש החל ללבלב.
מוקדם מאוד היו עדיין בעיות בהנהגת המדיניות החדשה על כל בני
האדם, אך כעבור שנים מועטות יחסית קם האדם הדגול ביותר שידע
העולם החדש.
הוא קרא לעצמו סוקראטס, על שם הפילוסוף הנשכח מהזמן הקדום,
והוא החל להנהיג את תיאוריית השלמות שלו על פני כל העולם. אט
אט החלו להצטבר סביבו תלמידים שראו ברעיונותיו את האמת
המוחלטת, וכך התפשטה תורתו ונהפכה למעשה לחוק - חמישים שנה
מאוחר יותר.
איש כבר לא זכר מי היה אותו סוקראטס כאשר נהפכה תורתו לחוק,
מלבד היסטוריונים ספורים שתיעדו את עבודתו, אך לאיש כבר לא היה
אכפת - תאוריית השלמות נעשתה לחוק.
כיום, איש כבר אינו יודע אפילו את משמעותה של אותה תיאוריה,
ואת הגדרתה המדוייקת, כי היא התפתחה והשתלבה בחוקים נוספים
ששזרו בה על מנת להקל על המין האנושי הפצוע. וכך לא ניתן
לשחזרה כיום.
כמו כן, ניתן לומר כי ההיסטוריה לא היוותה חלק חשוב בעולם החדש
שנולד מתוך האנושות, והמבט היה נתון להווה בלבד. העתיד אף הוא
לא היווה חלק משמעותי מחיי האדם החדש. השמיים היו הגבול.
הסקרנות שהתעוררה באדם מאז ומעולם לא הייתה קיימת עוד, ולכן
יכלה האנושות בשקט ובשלווה להפנות את כל מעייניה לפנימיותו של
האדם - לכוחות הטמונים במוח.
איש לא ידע מתי חל המפנה העיקרי, אך נראה שהוא חל כאשר אדם בשם
הוקליטרט מצא כתב עתיק שככל הנראה השתייך לסוקראטס, ובו מביע
המנהיג את תאוריית השלמות מתחילתה ועד סופה.
היה זה אכן מזל שהאיש שמצא אותה ידע מיד מה לעשות בה, וכך ניצל
המין האנושי מתוהו ובוהו מוחלט. מתוך התחשבות בהבנה המועטה שיש
לקורא במנהגי העולם החדש, מביאים אנו בזה ציטוטים מובחרים מתוך
כתביו של סוקראטס לגבי תיאוריית השלמות:
"אדם ששלם עם עצמו, הינו אדם ששלם עם המתרחש סביבו, ואדם שיודע
את אשר קורה לו....יש באדם מעצור בלתי נראה לחלוטין....המעצור
אינו נותן לרגשות האדם להראות כלפי חוץ....זה הדבר המונע
מבני-אדם להיות פתוחים וכנים....המקור הוא בגאווה....בעולם
החדש אין מקום לגאווה....העולם החדש פרץ את המחסומים בין אדם
לחברו....אפשר לראות בעזרת ניסוי פשוט.....זוהי תוצאת הניסוי,
ועל כן הגעתי למסקנה כי רק בעזרת.....יוכל המין האנושי להיות
שלם ומאוחד....תיאוריית השלמות עוזרת לאדם....כדי להיות שלם עם
עצמו.....לעולם טוב יותר...."
לאחר דברי פתיחה אלו, שרובם - אין כאן מקום להכחשה - צונזרו,
החל פירוט שיטת החינוך המופלאה של סוקראטס. גם היום איננו
יכולים להבין בדיוק מה מנע ממנו לפרסם את התיאורייה בזמנו, אך
האדם החכם הזה ידע את מעשיו, ונראה כי חשב שהמין האנושי עדיין
לא מוכן לפתיחות העצומה שדורשת התיאוריה.
ובכן, דיברנו על המפנה שחל כאשר נמצאו כתבי סוקראטס. במהירות
מסחררת נבנתה שיטת חינוך שהייתה מבוססת על תיאוריית השלמות,
ואט אט החל העולם החדש להתפתח בכיוון... ובכן - בכיוון רוחני.
לאט לאט נפתח מוח האדם והחל לשקוק חיים. איש לא יכל להבין כיצד
חי האדם הקלריני (כך נקרא האדם שחי מן המאה ה-17 ועד למלחמה
הגדולה) כאשר רק 15% ממוחו מתפקד, בעוד שאצל האדם החדש - אדם
אשר רק 86% ממוחו תיפקדו, היה נחשב למפגר. קשה קצת להסביר את
הדברים:
בתקופת העולם החדש נחזה כי בתוך שני עשורים, פחות או יותר,
מהמקום שבו עמד האדם החדש, נראה כי המין האנושי יאבד את
התכונות הפיסיות.
העובדה כי האדם "קורא" אליו חפצים מבלי להיעזר לא ברגליים על
מנת להתקרב אל החפץ, ולא בידיים על מנת להרים אותו, מעמידה את
הגוף כנטל שצריך להאכילו ולטפל בו, בעוד הרוח כלואה בתוכו ולא
יכולה לצאת ממגבלותיו.
פילוסופיים קיצוניים הצביעו על העובדה כי ברגע שיפטר האדם
מהגוף - נפשו תשוחרר והוא יהיה חופשי להתאחד עם היקום.
פילוסופיים יותר מציאותיים ראו את העתיד כאיחוד של כל נפשות
המין האנושי לישות עליונה אחת.
גם בתקופת האדם החדש קשה לבני-האדם לקבל עובדה זו ויש שראו
בעתיד איום משמעותי על חיי צאצאיהם, אך כיוון שלא ראו בכך איום
משמעותי כלפיהם, לא התרחשה כל התקוממות על פני השטח.
אולם, אחד ממנהיגי העולם החדש, אדם ששמו טילורובס, תמך
בתיאוריה אחרת.
טילורובס, הנקרא בפי כל טיבס, לא היה אלא דיין.
אל לכם לקלוט את המילה דיין כשופט. שופט, מטרתו לקבוע איזה צד
הוא בעל הטיעון הנכון, ואילו טיבס מזכיר הרבה יותר את המלך
שלמה (למרות שבודאי מימיו לא שמע טיבס על אותו מלך). הוא מוצא
פיתרון שאינו מציע צד אחד מנצח וצד אחד מפסיד, אלא פיתרון
שבעצם יוצר פשרה שאינה פשרה, כלומר - שני הצדדים מרגישים כאילו
ידם על העליונה, או לפחות הם שבעי רצון מן התוצאה. מה שכל כך
ייחודי בדיינות של טיבס, היא הדרך בה הוא משיג את ה"פשרה". הוא
מבקש משני הצדדים להעלות את הבעיה ולספר אותה (בעולם החדש
הייתה קיימת תרבות דיבור מופלאה, כך שאפילו באמצע הרחוב לא
יכולת לשמוע אנשים קוטעים אחד את דברי השני), ולאחר מכן הסיפור
מתגלגל, וטיבס זורק רק מילים מספר כדי להפנות את השיחה בכיוון
הרצוי, עד שמתקבל פיתרון מושלם, ששני הצדדים מרוצים ממנו, ושני
הצדדים בעצם הגיעו אליו בעצמם.
אך נשוב לתיאוריה בה תמך טיבס. טיבס הוא אחד מבני העולם החדש
היחידים שהאמינו שהאדם לא יוכל לשרוד בעולם החדש מכיוון שטבעו
הרסני, תובעני, רכושני, חטטני ומעל לכל - אנוכי.
טיבס האמין כי העולם החדש לא ישרוד מעל לעשור, וכי אין שום ערך
למאמצים הגדולים שמשקיעים הפילוסופיים בנסיון להבין מה יתרחש
בעתיד הרחוק, כאשר למעשה מתקרבת מהפכה.
טיבס ציין בספר שכתב כי לאחר שימצאו בני האדם את גבולות
כוחותיהם, תקום הטכנולוגיה על רגליה, ובעזרת כוחותיו החדשים של
האדם יקום עולם אדיר כח שיוכל לפרוץ את גבולות הגלקסיה, ואולי
אף את גבולות היקום הידוע לנו.
חסידים מעטים נמצאו לאותה תיאוריה, אך לבן המאה העשרים, המכיר
כל כך טוב את יצר ההרס של האדם ואנוכיותו, נראית אפשרות זו
כסבירה ביותר.
עלינו להבין בשלב זה, כי מחשבה הייתה חלק נכבד מהעולם החדש,
וכי תיאוריות שונות ומשונות עלו על פני השטח, שכמחציתן היו
מופרכות לחלוטין.
למשל, אדם בשם גלוסיוס פיתח תאוריה המצביעה על כך שכאשר מניח
אדם את ראשו במים, המוח מוקף בשקט מופלא, ואז נפתחים התאים
הנותרים והאדם יכול להתאחד אם היקום האין-סופי. תיאוריה זו
הופרכה מיד כאשר גלוסיוס נמצא טבוע באמבטיה בביתו, כאשר אבנים
קשורות לצווארו (הן איפשרו לו להשאיר את ראשו מתחת למים -
בניגוד לאינסטינקט הבסיסי של האדם).
והיו עוד תאוריות רבות מספור, שהופרכו אמנם בדרכים פחות
טראגיות, אך האדם החדש למד להסתכל בעין בוחנת על כל תאוריה
שצצה - אפילו על זו של טיבס.
וכאן החלה המפולת.
האדם החדש החל לאבד את קסם התמימות. הוא החל לבחון כל דבר בעין
בוחנת, ולא להאמין מיד לדברים שנאמרים לו. נכון הוא שהדברים לא
נאמרו מתוך כוונה לשקר, אך היה זה היינו-הך.
אם היה צריך לציין בהיסטוריה את הרגע בו התגלה האדם הישן בתוך
האדם החדש, היה זה אותו יום גורלי באמסטרדם - חורבות עיר עתיקה
מימים נשכחים - שבו גילה הארכיאולוג גיאורט, שריד של מה שדמה
לספר. כתובת אחת נשתמרה בתחילת הספר:
"בראשית ברא אלוהים......והארץ...תוהו ובוהו....וחושך...על פני
המים..."
מעל לכתובת זו הייתה כתובת מטושטשת שנראתה כמו "בשת", אך מילה
זו לא אמרה דבר לגיאורג, אך בעזרת מעט הגיון של המאה העשרים,
אפשר להבחין כי המילה "בשת" אינה אחרת מאשר המילה "בראשית",
כאשר ה-א', ה-י' וה-ר' נמחקו ממנה. הסיפורים והתאוריות סביב
הספר נערמו בערמות אין-סופיות, והחלה להיווצר מחלוקת, מושג שלא
היה מוכר לאדם החדש. מחלוקת זו הייתה זו שהביאה לכנס הפירוש.
כנס הפירוש היה הנסיון האחרון לאחד את המחלוקות ששררו על אדמת
כדור הארץ. מנהיגי העולם - שהיו הפילוסופיים והוגי הדיעות -
הביאו למאמץ האחרון הזה שבא על מנת להחזיר את תרבות הדיון
וקבלת הדעות שהייתה נהוגה כמקודם, בעזרת כנס שנתי שבו היו דנים
בכל הנושאים ובכל התיאוריות שהובאו על ידי פילוסופיים,
מנהיגים, ואף אנשים פשוטים. הכנס ארך שבוע ימים, פפעם בשנה.
ואכן, במשך שלוש שנים לערך, נראה היה כי רעיון הכנס אכן עובד,
ויש תקווה. אך לאחר שלוש שנים אלו קמה אישה אחת, והביאה
תיאוריה שלמעשה באה כנגד הכנס. אין צורך לפרט את התיאוריה הזו,
אך יש לציין כי רבים קיבלו את דבריה של אותה אישה, והכנס
התמוטט.
לא עברו חמש שנים, וקמה אגודה שקראה לעצמה "המדענים". אגודה זו
הייתה אותה אחת שהביאה לנפילה הסופית של העולם החדש. "המדענים"
כללה בתוכה את מיטב המוחות הפילוסופיים-ההגיוניים (תנועה
מוקדמת שתמכה ברעיונות עתיקים של חוקי פיסיקה וביולוגיה),
והחלה להמציא המצעות לשימושו של האדם (המצעות, ולא המצאות, שכן
המצעות הינה מילה המשלבת "המצאה" ו"הצעה").
שנה אחת מיום קומה של "המדענים" נפטר טיבס בשיבה טובה. המילים
שהותיר מאחוריו היו אלו:
"סוף העולם החדש הוא ההפסד הגדול ביותר של האנושות, אך גם
ההפסד הצפוי ביותר. אין האדם, המסוגל לקרוא לעצמו אדם, יכול
לעמוד בפני פיתוי האנוכיות. עלינו להשלים אם מה שהיננו,
ולהמשיך את דרך חיינו הישנה, בלא התנגדות לא נחוצה.
כל אדם, באשר הוא אדם, הינו רק אדם."
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.